עטרה, קלנדיה, יום א’ 9.11.08, אחה”צ
מחסום סילואד
3.15 – מצדו הימני של כביש 60 בדרכך המובילה צפונה, מעט אחרי הפנייה לעפרה, הבחנו בשורת רכבים מתפתלת לאיטה כנחש שראשו נעלם מעינינו. השארנו את המכונית וירדנו ברגל לכוון הגדר התוחמת את היישוב סילואד ומונעת מתושביו מלהגיע לכביש המהיר. נהג טרנזיט שהבחין בנו הנחה אותנו לפרצה בגדר ואמר שבכניסה לסילואד, בסוף טור המכוניות, נוכל למצוא מחסום. דילגנו בין הגדרות, טיפסנו על סלעים והרגשנו כמו ראשוני ראשל"צ שקראו:"מצאנו מים!", אנחנו הכרזנו:"מצאנו מחסום!"
אלא שלפי הגדרות הצבא זה חסם (בלבד).
לפלסטינים ההגדרה אינה חשובה, מציאות יומם היא שבשובם מיום עבודה לביתם הם מתעכבים למשך זמן ארוך ללא הצדקה וסיבה, נאלצים להראות את רישיונותיהם בעוד זרים חמושים ממששים ונוברים בחפציהם האישיים, ועליהם להשיב לחיילים על שאלות טורדניות כגון: "לאן אתה נוסע?" או:" מה המצב?" מנועי רכביהם נהרבים בעמידה ממושכת במעלה הגבעה המובילה ל"חסם" וכתוספת עליהם גם להאיר פנים לחיילים, כדי שהללו שלא יחשדו בהם שהם חצופים ויטילו עליהם עונש חינוכי.
החיילים מחטיבת כפיר, שלא הרבו עמנו דברים, הואילו רק לומר שמעת לעת הם מוקם החסם במקום זה.
נהג שהיה בדרכו חזרה אל רמאללה, בדרך העוברת מתחת לכביש המהיר, סיפר שבאותו התארכה ההמתנה שעה תמימה בכניסה אל סילואד. אנחנו ספרנו 30 מכוניות ממתינות.
3.35 – בדרכנו חזרה ראינו את שלושת החיילים שקיפלו את החסם נושאים על גבם את הציוד ונעלמים בפילבוקס הניצב במעלה הגבעה הסמוכה, וכל עשרות המכוניות נסעו באין מפריע.
מחסום עטרה
3.50- מפקד המחסום מיהר לעברנו, דרש שנזיז את הרכב מהמקום בו אנחנו נוהגות להחנותו וביקש שלא "נסתובב" לו במחסום. עשינו כדבריו.
פעילות החיילים במחסום היתה נמרצת ולא ניכרו הטרדות יוצאות דופן מהשגרה הרגילה, אלא שהייתה הרגשה שיש בפעילותם מעין חוסר קואורדינציה: הם התרכזו בבדיקת רכבים מאחד מארבעת הכיוונים בלבד, וכשנוצר תור ארוך באחרים היו משחררים ללא בדיקות את הלחץ ומתמקדים ברכבים המגיעים מצד אחר.
בבדיקות טרנזיטים היו דורשים מכל הנוסעים לרדת מהמכונית ולעמוד יפה, בשורה מסודרת בצד המחסום. מתצפיות קודמות אפשר להסיק שזה כנראה נוהל קבוע במקום.
מצלמה שנשלפה לא חדלה מלצלם אותנו.
כשעזבנו את המקום, פנה אלינו אחד החיילים ואמר:"להשכלה כללית, כשאתם פה, לוקח לערבים פי שלוש זמן לעבור". על השאלה איך הוא מסביר את דבריו, לא ענה והמשיך לצלם אותנו.
מחסום קלנדיה
5.00 – הלכלוך והעזובה שולטים בכל. מה קרה לטרמינל ה"מפואר" ולכלובים האדם הנוצצים שהותקנו בכניסה עליו שזוהרם עומעם ושאריות זבל נערמות בכל פינה?- – הלזה יקרא מעבר גבול?
שני מסלולי בידוק פעלו בזמן שהותנו במחסום. לא נוצר לחץ על התורים וכנראה שמיעוטם של העוברים תרם לכך יותר מחוסר זריזותם של החיילים.
במחסום הרכבים חלפה על פנינו שיירת קרואים שעשתה דרכה למסיבת חתונה לכוון רמאללה כשמכוניותיהם המקושטות בפרחים ושלל סרטים צופרות. משזיהו אותנו לצד מעקה המחסום, פתחו את החלונות ונפנפו לעברנו לשלום, השבנו לברכתם. אחת הנשים הפריחה לעברנו נשיקות ואנחנו ברכנו אותם ב: "מזל-טוב" ו"מברוק".
מחסום עטארה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום עטארה
ממוקם בכניסה הצפונית לרמאללה בעליה מכביש 465 לכיוון ביר זית. לאחרונה מאויש רק לעתים רחוקות כשהיה פעיל נבדקו רק המכוניות שנכנסו לרמאללה
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanMay-31-2026קלנדיה. שרידי אדם או שרידי בגדים
-