קלנדיה: ילדים מבקשים שקלים ונשים מושיטות יד - המצוקה בגדה
אחרי שספגתי צעקות ונאצות וחסימת דרך משוטר בשם ניסן כי התקרבתי לאמבולנס, וכל ניסיונותיי לומר לו שבמקום בו נמצאים אזרחים זכותי כאזרחית להיות נכשלו, וחייל שטען כלפי שאני מנסה לעבור לאזור A ושיש לו בכיס צו אלוף שהמקום בו אני עומדת (ליד האמבולנס) הוא שטח צבאי סגור, השבתי ששם, מעבר לחומה, זה שטח B ולא A ושאם יש לו בכיס צו אלוף מחובתו להראות לי אותו.
כצפוי לא היה צו, וכצפוי נדחקתי בגופו של השוטר מהמקום.
נמלטתי בעור שיני בידיעה שרק בגלל שאני לא פלסטינית אינני אזוקה או ירוייה.
מעברה האחר של חומת האפרטהייד קיבל את פני סוס. לא יכולתי להתעלם מהמשפט האלמותי של דרוויש: “למה עזבת את הסוס לבדו?”.
מכרים סיפרו שהבחירות ברשות הפלסטינית שאמורות היו להתקיים החודש, ספק נדחו ספק בוטלו ע”י אבו-מאזן ותלו את האשם בפחדו של עבאס מהפופולריות של מוחמד דחלאן.
המצוקה ההולכת וגוברת אחרי שלוש שנים של סגר, של אבטלה ושל רעב, ניכרה ביחוד בילדים הרבים שלא כדרכם, פעם ראשונה מזה שנים לא ביקשו להצטלם אלא כמה שקלים.
המבוגרים מה? – הדרך זרועה בנשים מושיטות יד לנדבה (ראו בתמונה לעיל).
במילים בודדות ובעצב ספרו מכרים על האין. בלית ברירה הם תולים יהבם בחסדי שמיים כי אין להם מושיע מלבדם.
בדרך חזור עצר אותי לשיחה מאבטח שביקש להבין למה אני עומדת על זכויותיהם של הפלסטינים. הסברתי לו שזו חובתי כאישה יהודייה/ישראלית, והוא שהיה צמא לשיחה, סיפר על החוויות שלו במלחמה תוך התמקדות במראות ההרוגים הרבים שאינם נותנים לו מנוח (במחנה שורה?).
אחריו עצר אותי פלסטיני כדי להודות לי על נוכחותי במקום והאיר במעט את השחור שסביב.
בנסיעה מערבה משם אני תמהתי למה לכל הרוחות השלט “שאגת הארי” עדיין מרוח על קירות עופר שרבים כל כך זמן ארוך כל כך כלואים בו מורעבים ומעונים? ולא היה לי מענה.
תיאור מיקום
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanOct-11-2026קלנדיה. מקבצת נדבות
-
