נכנסנו מכביש 5 ונסענו לסלפית, ליד אריאל. הכניסה הראשית לסלפית סגורה כבר זמן רב, ולכן נאלצנו לנסוע בדרך עקיפה. סלפית היא מחוז הכולל כמה כפרים, ובהם איסכאכא, יאסוף, מרדא ופרכא.

הגענו לסלפית בלי תיאום מראש. ברחוב פגשנו במקרה אדם שעצרנו לידו. הוא שאל מי אנחנו, וכשענינו לו סיפר שהוא עובד ברשות הפלסטינית והזמין אותנו למשרדו. ז’ הוא מכפר א־דיכ. הוא קיבל אותנו יפה, אך ביקש שלא נדבר עברית. סיפר שלפני כמה ימים הגיע הצבא למשרדו והפך אותו.
ז’ אחראי על הגוף המטפל באסירים ובאסירים המשוחררים מטעם הרשות הפלסטינית. הם דואגים לאסירים לעורכי דין (בד”כ עורכי דין מישראל),  וכן מסייעים לאסירים משוחררים ולבני משפחותיהם מבחינה רפואית, נפשית וחברתית. בעבר ניתן גם סיוע כספי, אך הוא נפסק. כיום אין באפשרותם להעניק סיוע כלכלי, משום שהרשות אינה מקבלת את הכספים שלה מממשלת ישראל.
ז’ סיפר שהוא עצמו היה אסיר בישראל במשך עשר שנים, מ־2000 עד 2010. בכלא לא רצה ללמוד עברית. בנו לעומת זאת למד בעצמו עברית ואנגלית, והוא מדבר, קורא וכותב בשתי השפות. בשנת 2019, כשכבר היה בתפקידו הנוכחי, נעצרו הוא ואשתו לתקופה קצרה, והמכונית שלהם הוחרמה. הוא הפנה אותנו לידיעה על כך בפייסבוק. הוא סיפר גם שאינו עובד רק בתחום האסירים: הוא עובד גם עם מועצת הקאדים, מפקח על מורים ומשתתף בקבוצה העוסקת בבוררויות ובסיוע בפתרון סכסוכים בין אנשים.
סיפר על בנו בן ה-20 שלפני כחודשיים נפגע בתאונת דרכים ליד עיסאוויה, בתוך ישראל, בעת שעבד ברישיון: מכונית פגעה בו כשהיה הולך רגל, וחבר שהיה איתו נהרג. ז’ סיפר שארגון שלום הודיע לו על מצבו ועדכן אותו שהבן אושפז בשערי צדק. כעת הוא כבר בבית.
פתחיה סיפרה על מחסוםווטש, על הקמת הארגון ועל מה שעשינו בעבר ומה שאנחנו עושות כיום. היא סיפרה גם על מקרים שבהם חברות מחסוםווטש סייעו לאנשים במחסומים. ז’ הכיר מניסיונו האישי את המצבים שתיארה. שוחחנו גם על הסיוע שהיינו נותנות למנועים עד 7.10.23.
ז’ סיפר על אדמה שלו שאינו מורשה להגיע אליה, והראה לנו תמונות מהמסיק. לאחר זמן קצר הגיעו מתנחלים בליווי הצבא והפסיקו את המסיק. לדבריו, המתנחלים תוקפים מדי יום בפאתי הכפר, מכמה כיוונים, שוברים חלונות וחפצים, שורפים מכוניות וגורמים נזק; מי שמגיעים אליהם הם צעירים מאריאל.
ביום ראשון, 18.10, המתנחלים בליווי צבאי גירשו תושבים מאדמותיהם בזמן מסיק הזיתים, וגירשו גם את המתנדבים שבאו לעזור. התושבים חיים בלחץ מתמיד, אין להם ממה להתפרנס ואין משכורות, והמצב קשה במיוחד לצעירים.
ז’ ועוד כמה אנשים הקימו ארגון שמטרתו לעבור מבית לבית ולעודד את התושבים לצאת לאדמותיהם, לעבד אותן ולצאת למסיק בלי לפחד, כדי שיוכלו להתפרנס. הוא תיאר גם קשיים רבים בתנועה בגדה, משום שדרכים רבות חסומות, ופגיעות ברכוש. לאחרונה, סיפר, הורעלו כבשים באלמוע׳ייר. הוא דיבר על המצב הכלכלי הקשה ועל מצבם הנפשי הקשה של הצעירים ועל חוסר התקווה, שלדבריו מהווים סיכון לכל האזור. כרגיל בתקופה זו, השיחה הגיעה גם לבחירות בישראל והתקווה לשינוי.

המשכנו ליאסוף. גם כאן הכניסה הראשית לכפר סגורה, ונאלצנו לנסוע בדרך ארוכה כדי להגיע. במועצה המקומית חיכו לנו חבר המועצה מ’, ואדם נוסף, ע’. מ’ סיפר שהכפר מוקף בשלוש התנחלויות: תפוח הגדולה, תפוח הקטנה והתנחלות נוספת שעדיין אין לה שם. לדבריו, בעבר ירו בראש המועצה של הכפר. הם סיפרו גם על פגישות בעבר עם עצאם מחול ומוחמד ברכה, ועל קשריהם עם חד״ש, כחברי מפלגת העם הפלסטינית.
המתנחלים הקימו את חוות אנטון, ובה ארבעה קראוונים, במרחק של כ־50 מטר מבתי יאסוף. המתנחלים התחברו לקו מים וגונבים מהם מים. סביב הכפר יש התנחלויות וחוות, בין היתר באזור שבין תפוח למרדה.
גם יאסוף סובלת מאוד מהמתנחלים ומהצבא. בזמן שבעלי הזיתים מחכים לאישורים מהצבא כדי למסוק את הזיתים שלהם, המתנחלים מוסקים את הזיתים. מ’ אמר שעונת המסיק השנה היא אסון עבורם. לדבריהם, מתנחלים בסיוע הצבא מגיעים למסיק עם כלבי זאב ומתקיפים את התושבים, ואף גונבים זיתים שכבר נמסקו. נותנים להם אישור למסוק ליום אחד בלבד, והזמן הזה אינו מספיק. דובר  גם על פסיקה של ה״רב״ ליאור, שמתירה לגזול את הזיתים שלהם.
ב-1.10.26 היה אירוע שבו כ־30 מתנחלים הרסו לול תרנגולות ושרפו כלי רכב. מתנחל אחד הגיע לאחד הבתים וניסה לפרוץ אליו. הוא אמר לבעל הבית שהבית שלו, וכשהבעלים ניסה למנוע ממנו להיכנס, המתנחל ירה בו והרג אותו. מדובר באדם בן 51, בעל משפחה. הצבא הוזעק אך הגיע רק לאחר שהאיש נורה. האיש נלקח לבית חולים ונפטר לאחר זמן קצר. בתחילה הצבא לא הרשה למשפחה לקבור אותו, בסופו של דבר ניתן להם לקבור אותו באותו לילה.
גם ביאסוף דיברנו על הבחירות בישראל ועל הצבעת האזרחים הפלסטינים בישראל.

חזרנו דרך סלפית. בהמשך הדרך ראינו שמרחיבים את כביש 505. מול מרדה ראינו את הבית הבודד שבבנייה, שעליו ראינו בעבר חיילים ודגל ישראל לצד דגל משיח. כעת לא היו שם חיילים, אך הונפו שני דגלי משיח, ועל הבית נמתחה כרזת בחירות של סמוטריץ׳. את אף אחד לא מעניין, כמובן, שזהו רכוש פלסטיני.

במחסומי עווארתא ובית פוריכ לא היו חיילים בעמדות, אלא רק למעלה במגדלים. בדרך חזרה לכיוון בורין, בכביש 555 ליד הצומת, היו חיילים, אך לא ראינו שהם עוצרים רכבים.

ביקרנו אצל ד’ בבורין. היא שלחה איתנו זיתים ושמן לחברים מישראל שקונים אותם ממנה. גם היא סיפרה על הבעיות עם המתנחלים והראתה לנו תמונות וסרטון של מתנחלים מוסקים את עצי הזית שלה. היא גם הראתה תמונות שבהן נראית הדרך בין מאדמא לבורין, מתחת לגשר, חסומה בערימות עפר שהצבא שפך.