הגענו למחסום שלמרגלות נועמן ושאלנו חייל נעים סבר של משמר הגבול (אדיב מנצור) על מעבר הילדים בשובם מבית הספר באל-חאס. הוא אמר לנו שאין כל בעיה עם הילדים ושהם עוברים במעבר הולכי הרגל ללא כל בדיקה. הפעם הגענו מוקדם למחסום ואכן בערך ב- 1 החלו הילדים להגיע בקבוצות קטנות, עברו במהירות את הקרוסלה ואת בניין מחסום הולכי הרגל והמשיכו בדרכם במעלה הדרך אל הכפר. כשצפינו על מעבר הילדים ראינו אישה מבוגרת מגיעה למחסום ולא יוצאת ממנו במשך למעלה מעשרים דקות. נסינו לברר מה קורה והצצנו בחלון של הבניין. חיילת מרוגזת יצאה והודיעה לנו שאסור לנו להימצא במקום. כשהסברנו לה שאנחנו ממלאות את תפקידנו וצופות במחסום הזה, כמו באחרים, הרימה את קולה וטענה שאנחנו חצופות ומפריעות לה בעבודתה. בינתיים יצאה האישה אך לא הבינה את שאלתנו מדוע עוכבה, נבהלה ומיהרה לדרכה. חייל נוסף שנקרא לעזרת החיילת היה אף יותר עוין כלפינו. החלטנו לעזוב ולהמשיך לנועמן, על אף הקריאה של החיילים כי אסור לנו להיכנס לשטח המותר רק לתושבים.   בכפר התרשמנו מכמות החלקות המעובדות בהן מגדלים ירקות. כשראינו ג'יפ של הצלב האדום ליד אחד הבתים, ניגשנו לדבר עם הנהג, שהביא לכפר מתאמת פעולות של הארגון בבית לחם. הנהג סיפר לנו שבשנה הקודמת סיפק הארגון כבשים למחיית התושבים והשנה, כוורות. הבעיה היא שהשנה תקופת הפריחה קצרה ולא יהיה הרבה דבש.  
 

הסתבר שאנשי הצלב האדום קיבלו תלונה מתושבי הכפר על כי ביום הקודם ילדה כבת עשר עוכבה זמן רב במחסום, הוצעה לה בירה ומכנסיה הורדו על ידי חיילת.  מיהרנו בחזרה למחסום בכדי לדבר על כך עם החייל שקיבל את פנינו קודם. הוא כבר לא היה במשמרת וסיפרנו למפקד את הסיפור. הוא לא האמין לעניין הבירה (גם לנו זה לא נראה סביר) אך טען שאם חיילת בודקת ביסודיות ילדת בית ספר ואף מורידה את מכנסיה, זה בסדר גמור, ואין כל סיבה שהילדה תרגיש נפגעת. אחרי הכל יש סכנה שהילדה תבריח נשק לנועמן ומשם המרחק להר חומה הוא קטן.   

 במת"ק עציון למעלה מעשרים אנשים מחכים באולם ההמתנה לקבלה או לחידוש של כרטיס מגנטי, חלקם נמצאים שם מ- 10 בבוקר. מיד ניגשים אלינו כמה אנשים צעירים שהוגדרו כ"מנועי שב"כ", ללא כל סיבה הידועה להם. בידיהם היו הבקשות שהוגשו למת"ק עליהם בולי הכנסה בסך 85 ₪ שעליהם מודפס: "הכנסה, האוצר – יהודה ושומרון" אכן מדינה חדשה. מלאנו עבורם את הטפסים שסילביה שלחה לנו אך סיכוייהם קטנים כיוון שלא יכלו להצביע על מעסיק מוכר כלשהו.  המחכים בתור אמרו לנו שכבר למעלה משעה לא נכנס אף אחד למשרדים. צלצלנו למפקד המת"ק טדסה שהזמין אותנו לדבר אתו בצד האחורי של הבניין. לדבריו שוב "נפלו" המחשבים, כפי שקרה גם ביום הקודם. אמנם הגיע טכנאי ממרכז הארץ אך זה לא תמיד עושה עבודה טובה. הוא הציע שהאנשים הממתינים ילכו הביתה והבטיח לדבר אליהם באמצעות מכשיר הכריזה. כשהודענו לאנשים דברים אלה, צחקו במרירות על התירוץ החוזר על עצמו בכל פעם. למרבית הפלא כמה דקות מאוחר יותר הוכנסו חמישה אנשים ואחרי עוד כמה רגעים, עוד עשרה. אחרי זה שוב השתררה רגיעה ואיש לא נכנס, רק אחרי טלפון נוסף לטדסה נקראו (כמובן בגסות) כל האנשים שהיו במת"ק בהגיענו. אנשים אמרו שזה הכל הודות לנו, עצוב!   בתור היה גם רופא קרדיולוג מבית לחם שחי מרבית חייו באיטליה אך בא לעבוד בבית החולים בבית לחם בעקבות בקשתו של ראש העיר אליאס פרייג'. "הדבר הכי טיפשי שעשיתי בחיי" אמר. בתו נישאה עם ירושלמי ואינה מקבלת אישור לאיחוד משפחות. עליה לחדש את האישור הזמני שניתן לה מדי שלושה חודשים.