13:00 – חבלה

השער עדיין סגור. מספר ניכר של ממתינים, עגלות וכלי רכב. מסתבר שבראשית השבוע התנועה בשער עירנית יותר מאשר בשאר ימות השבוע.
13:11
השער נפתח באיחור. שני השערים (הצפוני והדרומי) פתוחים בעת ובעונה אחת. הקלה-פורתא. שני פלשתינים, ביוזמתם, מיטיבים את עיגון השערים הפתוחים. הבדיקות אינן מן הממושכות היום. אך שלושה גברים מצטווים בתקיפות יתרה, לסגת מספר צעדים. חמישיה-חמישיה, כרגיל, עוברים הנבדקים. אוטובוס הילדים עובר ב-13:20.

13:30 – עזון

ללא נוכחות צבאית, לא ישראלית ואף לא פלשתינית.

13:45-ג'יוס

אנחנו מחפשות את שער ג'יוס-דרום, הפתוח בין 13:45 ל14:00. א', תושב המקום, בא לעזרתנו. באדיבותו כי רבה  הצטרף למכונית כמורה דרך. הדרך הבלתי סלולה עוברת נסתרת בכרם זיתים. בלעדיו לא היתה מתגלה לנו, הוא מראה לנו את עקבות גדר ההפרדה הקודמת שהזיזו בעקבות בג"ץ. א': "הרבה עצי זית עקרו כאן בשביל הגדר. בלי סוף. אל תשאלו. יש לכם ממשלה מכוערת. רק יעשו מלחמה. לא מכיר את השם של השער (ג'יוס-דרום), לא רוצה להכיר אותו. היה לי אישור. זרקתי אותו. קרעתי אותו. האמת הממשלה המכוערת שלכם לא מעוניינים בשלום בכלל. (מציג בפנינו עלם מן המקום.) לקחו לו את התעודה. בשביל ללחוץ עליו לעבוד עם השב"כ. רוצים יהיה משת"פ. אתם לא מבינים כלום מה הולך פה. כאילו הישראלים באתם מן… אין לי מלים בעברית להסביר. (אולי רצה לומר 'כאילו באתם מן הירח'). בלחץ לא ילך כלום."  אגב, א' התעלם במפגיע מן ההערה החוזרת: "אבל מצבך הוטב מאז פסק הבג"ץ על העתקת הגדר". לא. אין הוא אסיר תודה כלל. בזכרונו עולים מראות הזיתים העקורים.

14:40, מחסום ענבתא –

הכן כיבושך לחורף
המחסום סגור לרגל שיקום הכביש, מחשש להצפה בימות הגשמים. הכביש סגור הרמטית. אין מקיימים כאן את הנוהג שבעולם – לאפשר מעבר מכוניות לסירוגין. ישראלי-פלשתיני מסנן: "אין להם רגש. למה סגרו לגמרי? מה זה כאן לא אנשים?" הכביש נסגר לשמונה ימים. כדי להגיע למחוז חפצם על הנהגים לנסוע בדרך עפר משובשת. לא כל כלי הרכב מסוגלים לכך. 

ענבתא – שיפוץ הכביש

ענבתא – הודעה על סגירת המחסום

15:00 – שופא, חסימה כעצם בגרון

הפנייה לשופא מעוטרת בדגלי ישראל מה-גאים, אף כי לא חג ולא שבת היום. פוגשים במר אבו-עלא, ראש הכפר מזה חמש שנים. קודם לכן היה מורה בבית הספר במקום. ליד החסימה, המבתרת את הכפר לשניים, לומדים פרק בהילכות תחבורה בימי כיבוש. מוניות משני עברי החסימה מתואמות ביניהן טלפונית. משופא-תחתית מגיעה חבורת צעירות יפות-תואר ועין. במונית לשופא -עלית מצטופפים 11 נוסעים, מלבד התינוק בזרועות אימו. מהעדר ידיעת ערבית, אנחנו נעזרות באיש טול-כרם המתווך בינינו לבין מר עבו-עלא. כדי להגיע לעבודה נאלצים לבצע עקיפה של 20 ק"מ. ילדים הולכים לבית הספר וממנו פעמיים ביום (מרחק של כחמישה ק"מ לכל כיוון). הם עושים זאת בימות הקור ובימות החמה. אין לאל ידם לשלם עבור 4 מוניות ביום. הבעיה הקשה של שופא היא החסימה. קיטוע הכפר קורע משפחות, מונע קשרי משפחה. מאריך ומייקר נסיעות. חוצץ בין אנשים לנחלותיהם. משבית פרנסה.החסימה נעשית בעטיה של ההתנחלות אבני חפץ. אומר איש טול=כרם: "מאז האינתיפדה השנייה הכביש חסום. ברמדן השנה נפתח הכביש לראשונה למשך חודש שלם. לא היו בעיות. אבני חפץ נמצאים כאן עשר שנים. אנחנו אלף. הדרך הזו קיימת אלף שנים."
אף כי נכתב  על עניין זה בעבר, אי אפשר שלא להתעכב עליו. כמו קרתגו, גם חסימת-שופא חייבת להיהרס.
פ' איש שופא מספר כי קיבל צו הריסה. את ביתו בנה ללא רשיון מן הטעם שאין נותנים רשיון. בניית הבית תמה לפני שש שנים. לפני חודשיים קיבל צו הריסה. נאמר לו: "אם יש לך ניירות – תביא. אם לא – תצא." נתנו לו אורכה של שבוע.
עוד מספרים האנשים כי נצטוו לעקור כל גידול בשטח מסויים. "לא רוצים אף אחד יעבוד באדמה."

16:00 – אירתח, שער אפריים

תנופת בניין. גם כאן נערכים לחורף – נבנו גגונים מעל לשוק המתקיים במעבר עצמו. מבנה שהוקם זה מקרוב, נועד למסחר בכלי רכב מיד שנייה. מסתבר שמסחר עירני מתקיים בין תושבי השטחים הכבושים לבין כובשיהם.

זרם החוזרים אינו פוסק. שעת היאסף העובדים לבתיהם. גם את שביל המעבר משפצים ולכן, לדברי איש הביטחון , הם עוברים היום שוב דרך הבניין בדרכם חזרה לבתיהם.

אירתח -קרוי חדש מעל המעבר

                                                  אירתח – מבנה חדש להעברת כלי רכב