מעבר מיתר 

שלושה אוטובוסים של משפחות, מגרש החנייה מלא והתרחב.

כביש 60

ליד מצפה אשתמוע השלימו את הבניין בגבעה למטה, בנו עוד שער אפור בדרך שכבשו למטה, חייל מסתובב ומשגיח.

חברון – סיפורי  כיבוש

סיפור 1

בתל רומיידה, ממש ליד הבית של משפחת אבו הייכל  – הבית של מנהלת בית ספר קורדובה, שהייתה מסתובבת עם גזרי עיתון בו הסיפור של אביה שהציל במאורעות תרפ"ט יהודים – החלו אתמול בחפירות אריכאולוגיות על ידי קמ"ט ארכיאולוגיה של המנהל האזרחי. מטרת העתיקות היא למצוא שרידים של חברון המקראית.

החפירות מנוהלות על ידי דויד בן שלמה ועמנואל אייזנברג, שהוא ידיד קבוע של המתנחלים. ראו קישור להרצאה שהעביר על החפירות בכנס שארגנו אנשי הוועד היהודי של מתיישבי חברון.

http://www.youtube.com/watch?v=anORZxWkCOk

העובדים בחפירות הם בדואים מכסייפה שהם עובדי קבלן.  המשפחה  לא קיבלה התראות, והעבודות החלו  אתמול.  היום  ביקרנו ביקור הזדהות ולא היינו שם לבד. משלחת בראשות ראש עיריית חברון באה לביקור. וגם ראש הרשות הפלסטינית לשיקום חברון העתיקה ועוד חברות חדשות. הבעיה במקרה הזה היא שהשטח נחכר על ידי משפחת הייכל משנת 1949 מעיריית חברון.

בטאבו השטח רשום על שמם של יהודים שחיו בחברון בשנת 1929 ועזבו את חברון לאחר המאורעות. כלומר, זה שטח של נפקדים, ולכן הוא בתחום האפור של הבעלות ושל ההתנגדות. השטח מאובטח על ידי משמר הגבול ומשטרה כל הזמן, ואתמול נעצר אחד מבני משפחת אבו הייכל לכמה שעות באשמה של הפרעה לעובד ציבור – הוא שוחרר אחרי כמה שעות. נוכחות הצבא ומשמר הגבול ליד הבית ממש מפריעה.

אדון עמנואל אייזנברג בשיחה איתי לא התרשם מהקשיים של הפלסטינים, הוא אמר שהם יחפרו שם עד שייגמר הכסף ועד לעומק של שני מטר, על אף שהוא חושב שכבר בחפירה של חצי מטר ימצאו ממצאים. והם אולי יעשו שם מוזיאון. נועם ארנון שבא לעודד לא הסגיר מידע אם הם מתכוונים לבנות שם עוד בתי מגורים. השוטר העריך שזה ייקח שבועיים.

ראש הרשות הפלסטינית לשיקום חברון ביקש מאיתנו להיות בקשר כי החופרים לא עונים להם על שאלות וביקש מאיתנו לדלות מידע. ראש עיריית חברון הודה לנו על ביקור הסולידאריות. גברת הייכל הודתה לנו מאוד. צריך בכל משמרת  לעשות ביקור ולהיכנס עד לבית משם – אפשר לראות דרך הגדר את התקדמות החפירה.

סיפור 2

ליד החנות של עאבד אנחנו רואים גברת פלסטינית קשישה עם שקיות נילון של אוכל יושבת ולידה ג'יפ מלא בשוטרי משמר הגבול. עאבד מספר לנו שהיא מעוכבת כבר חצי שעה. מסתבר שהגברת הזאת  גרה ממש בקצה מגרש החנייה, ליד גדר האפרטהיד הירוקה. בשבילה, להגיע הביתה דרך בית ספר אל איברהמייה, זו משימה קשה מאוד. הדרך ארוכה. היא נוהגת לחצות את מגרש החניה וכך לקצר, ובדרך כלל החיילים לא עוצרים אותה. הפעם היה חייל גיבור שהתעקש – לי הוא קרא בוגדת כשהתחלתי לברר את העניין ולמה מעכבים אותה. מ' הנהג שלנו הציע שניקח אותה באוטו, ולהפתעתנו הגמורה החיילים הסכימו. נראה היה שהם שמחים לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו. לקחנו אותה באוטו והורדנו אותה ליד ביתה. כמה קשה להתנהל בכל שטח H2 לפלסטינים בלי רכב!! אפטהייד?

סיפור 3

עיקול  160  – מחסום בית המרקחת

חופשת חורף עכשיו והתלמידים נבחנים ברשות הפלסטינית, ובתשע וחצי בבוקר כשאנחנו שם הרבה מאוד ילדים מסתובבים ברחובות. נכנסנו, גלית ואני, דרך עיקול 160 והלכנו מהצד הפלסטיני למחסום בית מרקחת. הרבה מאוד בנים בגילאי 10 – 14  על הכביש אוספים אבנים, ומתקהלים בריצה על הכביש.  אבן אחת נזרקת גם אלינו, הילדים שועטים מכיוון מחסום בית המרקחת לכיוון מחסום עיקול 160 בצעקות ….. אנחנו מגיעות למחסום בית המרקחת – חייל אחד במחסום וכל שאר החיילים על גג הבניין שממול למחסום,  צופים בילדים הצועקים. ג'יפ צבאי שבתוכו  ציוד לפיזור הפגנות מגיע למחסום. החייל פותח את השער הכתום והג'יפ דוהר לכיוון  H2. בדרכנו חזרה מתל רומיידה, לאחר ביקור ההזדהות, אנחנו פוגשות במהומה גדולה בעיקול 160 – כל פעילי השלום מעוכבים. הפספורטים שלהם בידי קצין משמר הגבול, הרבה צעירים פלסטינים ושני חבר'ה עם המצלמות של "בצלם". מסתבר שהג'יפ שראינו תפס ארבעה  ילדים מנסים להכין בקבוק תבערה. עכשיו כל הארבעה עצורים ליד המחסום. שניים מהם שוחררו, הפספורטים הוחזרו לפעילי השלום, הצלחתי להגניב בקבוק מיים לאחד הילדים העצורים ונשארנו עד שהכניסו אותם לג'יפים – אחד מהם לג'יפ משטרתי והשני לג'יפ צבאי. המפקד במקום אמר לי שלוקחים אותם למשטרה והוא לא ידע מה יהיה סוף התהליך. הילדים נראו אדישים למדי וכאילו מורגלים בסבל הזה, אבל מה אני מבינה.