לא ינום ולא יישן שומר ישראל

6:20 שיח' סעד

יום שגרתי. נכרות בשטח עבודות בניית החומה.

מחסום סואחרה א-שרקיה

נכנסנו פנימה לתוך הבודקה. לא נתקלנו בנפש חיה.

הדלת נעולה לכיוון מזרח, אך פתוחה לכיוון מערב (כלומר: ניתן בקלות להיכנס לירושלים!).

בדרך חזרה הבחנו בדמות מטושטשת (חייל? מאבטח?) ספונה בעמדת בדיקה. לא ברור מה עשתה אותה דמות, היא עסקה בענייניה בלי להטריד את העוברים.

במעבר הרכבים הייתה קצת יותר ערנות. בכל זאת, נהג אחד הצליח לעבור את שתי זרועות המתכת הראשונות, נבדק ע"י חייל, עבר את הזרוע השלישית, אך הרביעית לא התרוממה. החייל האחראי לכך לא הבחין. רק כאשר הגיעה מכונית נוספת התרוממה הזרוע הרביעית ושתי המכוניות עברו ביחד.

מעבר הזיתים

בחוץ מסתובבים אנשי בטחון רבים, רובם עומדים ליד היציאה ממעבר הולכי הרגל.                                                       

אנחנו נכנסות פנימה ויוצאות לאזור החניה המזרחי.

נהג שוטף את השטיחונים של מכוניתו בברזיה של סככת ההמתנה, סוג של צדק פואטי: תושבי מזרח ירושלים, בעיקר השכונות שמחוץ לחומה, סובלים ממצוקת מים ותקלות חוזרות.

2 בחורים עם כושר גופני מקפצים מעל גוש התיל בקטע שבין קצה החומה החדשה לשער המתכת. באלגנטיות הם צועדים לעבר אוטובוס ונעלמים. אין מלים לתאר את איוולת החומה, אך כל ישראל משוכנעים שהיא מספקת בטחון ומונעת פיגועים.

רק עמדה אחת פועלת בפנים. וזו – מתנהלת לאיטה. מובן שמצטבר תור שהולך ומתארך. בשלב מסוים נפתחה עמדה נוספת, אך זו הראשונה המשיכה באיטיותה.

הגיעה אישה עם ילד נכה בכיסא גלגלים. לא ראינו איך צלחה את הקרוסלה הראשונה, אך כעת היא לוחצת על הזמזם האמור לגרום לפתיחת השער הצדדי ולאפשר מעבר לכיסא גלגלים. השער נשאר נעול. היא לוחצת שוב, קוראת בקול רם, השער נשאר נעול. רק לאחר זמן רב בא מישהו לפתוח לה את השער. ונשאלת השאלה: מישהו הרי פתח לה את השער הראשון. אי-אפשר לדאוג למעבר רציף במקרה כזה, שמא ציפו שנס יתרחש והנכה יחלים במעבר בין קרוסלה לקרוסלה?

סוף-סוף הגענו אל החלון, ונגלתה לעין התמונה הבאה: חיילת מנומנמת מעיפה מבט ממושך לעבר המסמכים המוצגים לה ומתפעלת את כל המנגנון לבדה. לידה חייל שקוע בשינה עמוקה. גופו שרוע – שמוט על הכיסא