05.55 מחסום חקלאי – עאנין

החיילים עסוקים בפתיחת המחסום בשער האחורי, ההאמר מטרטר לעומתנו באמצע המחסום. כמה זה עולה לנו ?

06.05 שלושה טרקטורים מגיעים  בזה אחר זה  תוך כמה דקות. הם עומדים מול השער הנעול בקרבתנו, ממתינים עוד דקות עד שחייל יבוא לפתוח גם אותו , אחריהם מתנהלים עוד שנים שלושה צעירים . לשאלתי, יש מעט מאד עוברים בימים אלה . ממש בודדים, והסיבה היא העדר אישורים. איש שיחי מציג את האישור שלו שמסתיים בסוף החודש וטוען שבקש אישור מחודש , אבל אמרו לו : "חכה"  לדבריו- הוא היחיד מקרב  בני ביתו בעל אישור למטעי הזיתים ובכל זאת חידוש האישור אינו מובטח לו

החייל שפתח את השער אינו חוזר אל חבריו , נשאר לעמוד לידו , עוקב אחרי שיחי עם היוצאים. המשטח מזוהם: בגדים זרוקים ושאר פסולת מגוונת. לשאלתי ,הוא טוען שהנקיון בשטח זה אינו מאחריות הצבא. הוא ישאל  לגבי היתר מעבר בגדים ממתחם התפר לעאנין בצהרים, ויגיד לי ,הוא לא מכיר את הנהלים- כבר חדשיים לא היה כאן. ואלה השתנו או אינו זוכר/יודע. איש מתק אינו מלווה אותם על הכל אחראית חיילת המ.צ.  והוראות אם קיימות- אינן מוכרות לו .

בינתיים, החייל מאשר שאכן אין ממתינים נוספים למטה, ומספרם היה מועט ממילא . אכן מספר האישורים מתדלדל והולך אני נזכרת בימים אחרים שבהם התלוננו על מיעוט של 800 – לא יותר מ-1000 אישורים חקלאיים בסך הכל שהתקבלו בעונה שוטפת בכפר שמרבית תושביו הם חקלאים .  – מה שמצביע על כך שתמיד  יכול להיות גרוע יותר.

בסך הכל עברו שלושה טרקטורים ו- 10-15 תושבי עאנין

06.25 אחרי המתנה קצרה אנו עוזבים לכיוון מחסום ברטעה החדש.  בדרך אנו פוגשות פרות רועות במשטחי הזיתים  – איזו פסטורליה!

06.35 מחסום ברטעה החדש

16 משאיות וטנדרים ממתינים על הכביש . אומרים שמאז פתיחת המחסום עבר רק מחזור אחד של טנדרים לבידוק. אנשים ממתינים כאן מערבו של יום קודם.

במגרש ממתינים עוד מספר טנדרים. האם זה טוב? מצביע על מסחר משגשג בין שני חלקי המחסום? העובדה היא שבעוד שאנשים מכלים את זמנם בהמתנה לבידוק, על הכביש שואטות מכוניות עם מספר בצבע הנכון כאשר מוט הברזל מקדים אותם במחוות הצדעה עוד קודם שהגיעו לעמדה.

וזה מקומם!

אחרי הכל- מיהו בעל הבית כאן? על כך  נאמר Might makes it right !   ולעזאזל כל השאר

אוטובוסים לפיתוח השומרון מורידים תלמידים/ות  ובוגרים/ות  מההתנחלויות בסביבה בתחנת האוטובוס . ואלה ממתינים כאן להסעים לבתי ספר ואחר בתחומי ישראל, בינתיים אחת הבוגרות בתחנה הרואה אותי מתבוננת וכותבת צורחת מרחוק : "תסתכלו על זותי, כותבת . תכתבי , תצלמי נו תצלמי ,תכתבי שכל יום זורקים עלינו בקבוקי תבערה ואבנים …" ושאר פניני לשון  . אני מתעלמת , ממילא אינה ממתינה ארוכות ומיד מגיעה ההסעה האוספת אותה ואת חבריה לישראל.

במגרש החניה , מוניות מגיעות בקצב מהיר ומשאירות בכל פעם  פועלים שנבלעים בטרמינאל במהירות ויוצאים מהר לא פחות – 10 דקות אולי  קצת יותר.

בעל ניידת הקפה ממבוא דותן מוכר את מרכולתו בשני הכיוונים – לפלסטינים העוברים כחיות בסוגר בתוך השרוול המסורג, ולעומתם לכל האנשים החפשיים (האמנם חופשיים?) המסתובבים מחוץ לשרוולים במתחם המחסום. מיקרו של התנהלות כלכלית באזור כבוש , אם תרצו  

07.30 מחסום טורה

ילדי בית הספר היסודי עברו כבר. עוד מעטים אחרונים עוברים עכשיו ,וגם כמה תלמידים בוגרים וסטודנטים לכיוון ג'נין

מספר הפועלים והאחרים שהגיעו מהגדה בדרכם  למתחם התפר. הבידוק מהיר ללא עיכובים :,אנחנו עושים את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר"

08.00 עזבנו בתחושה שהכיבוש הצליח להתנחל בלבבות – הן של הכובש והן הנכבש . הפך לשגרה ואפילו חדל מלקומם. בא לבכות מצער ותסכול