5.30 עזון עתמה: המחסום פועל עם שני חלונות בדיקה. המסלול המקורה מלא בעובדים ולמרות שהבדיקה והעברת הפועלים מהירה יחסית והחיילים אינם מטרטרים את העוברים, התור נשאר ארוך כפי שהוא (לעיתים אף מתארך) משום שכל הזמן מגיעים עוד פועלים. רבים מגיעים כבר במכוניות פרטיות ומגרש החנייה ליד המחסום די מלא. החיילים כדרכם דורשים שניסוג אחורה אך לא ממש מקפידים עמנו.

מעט לאחר הגיענו מגיעה ניידת משטרה ומורידה 3 שבח"ים (שוהים בלתי חוקיים בישראל) אזוקים בידים וברגליים. לא ממש ברור למה זה נחוץ. משחררים אותם מהאזיקים, מחזירים להם את ת.ז. ומשלחים אותם חזרה לכפר.

אנו מנהלות שיחת ידידים נעימה עם קבלן מאום אל פחם, שממתין לפועליו להסיעם לעבודה בראש העין להתקנת ביוב (כאילו החיים מסביבנו נורמליים לגמרי…).

6.50 חבלה. השער פתוח ויש בהחלט כמות קטנה יותר של אנשים, המיוחסת על ידי החיילים לכך שאנו בחודש הרמדאן. גם כאן ההעברה די מהירה ואין עיכובים מיותרים (חוץ מעצם העובדה שקיים סדר בידוק שמקיימים ללא ויתורים). שניים מחיילי המשטרה הצבאית הם קצין וקצינה (ולא רב"ט או סמל) הבטוחים שהחומה היא הכרח ומאד יעילה ושהם ממלאים תפקיד משמעותי בשירות שלהם….. מעט לאחר השעה 7 המחסום מתרוקן.

אנו נוסעות לעזון להעביר חבילות לידידנו ז. הכניסה פתוחה אך חמישה חיילים עומדים הכן בכביש הכניסה למקרה ש…..

בשעה מוקדמת זו הכפר עדיין ישן: כל החנויות סגורות ורק אנשים בודדים נראים פה ושם ברחוב.