06.00 – 09.00

מחסום בית לחם
היה צפוף בדרך אל המחסום ובסביבותיו, הרבה פלסטינים שכבר עברו את המחסום, כעס ניבט מפניהם. כשנכנסנו דרך פתח המחסום הבנו מדוע; היו תורים ענקיים של אנשים שצעקו ודחפו אל עבר אשנבי הבדיקה. מיד בבואנו נפתח שער היציאה וחייל עמד ובדק ברפרוף את אישורי העוברים. ממספר עוברים נלקחו הניירות והם נשלחו לעמוד בצד (לידנו) בזמן שהניירות נבדקו. התהליך לא היה ארוך והעובדים נשלחו לדרכם. אדם אחד העיר, בעת שעבר, שהמעבר היה ארוך מדי היום ושמכיוון בית לחם היה רק אשנב אחד פתוח. איש המשמר האזרחי צעק עליו שיסתום את פיו ורצה להחזירו לסוף התור. האיש לא ויתר על זכותו להעיר ואף דרש שיובא שוטר למקום. שער הכניסה נסגר מייד, דבר שהעניש את כל העומדים בתור. ניירותיו של האיש נלקחו ממנו אל מפקד המחסום. כשהבענו את מורת רוחנו בפני השומר על התנהגותו, שאל אותנו אם אנחנו אזרחיות ישראליות, על תשובתנו החיובית אמר לנו שאנחנו "בושה למדינת ישראל". מפקד המעבר החזיר את הניירות לאיש וכנראה מִשמע גם את איש הביטחון שניגש אלינו והתנצל. הוא אמר לנו שהיום יש לחץ מיוחד וש- 2000 אנשים יותר מן הרגיל עברו, ייתכן שמעבר אחר בסביבה היה סגור. בינתיים חזר ופתח המפקד את השער ואפשר לכל הפלסטינים שבתור לעבור מבלי להסתכל בניירותיהם. חברנו ע' גם הוא הגיע ואישר שהמעבר קשה במיוחד אך הוא מיהר לצאת אל המכונית המסיעה אותו לעבודה בעין כרם. השקט חזר על כנו ואנחנו עזבנו.

היות והיה מוקדם מדי בכדי להגיע למת"ק עציון החלטנו לנסוע דרך "גוש עציון מזרח". ראינו את הבנייה המתרחבת בהר חומה והמשכנו על כביש ליברמן.

הגענו למת"ק עציון שמכוניות רבות חנו לידו. המת"ק עדיין היה סגור ונפתח רק ב- 08.10 על אף ש-26 אנשים כבר חיכו בחוץ. הדלת נפתחה על ידי קצין כשלידו חייל עם נשק שלוף. האנשים נכנסו ונרשמו במכשיר האלקטרוני החדש המסדיר את התור, והתיישבו בשקט בספסלים. מייד לאחר מכן התחיל החייל שבחלון לקרוא להם בשמותיהם, אחד אחרי השני. על הקיר הייתה תלויה המפה של 4,000 הדונם שהוחרמו באזור גבעות וגם הסברים נלווים בעברית ובערבית.

שני אנשים שאלו על סילביה וקיבלו מאתנו את מספר הטלפון שלה ואת זמני הפניה המתאימים.