ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים)
יום שישי הרביעי ברמדאן
כרבע מהגברים ועשירית מהנשים המגיעים למחסום אינם זוכים לעבור אותו (בתמונה).
למדנו מה שידענו תמיד: א) כדאי להיות אישה, עדיף מבוגרת, ב) הסבלנות משתלמת
יחסית לימי שישי בשנים קודמות, השנה בולט מיעוט האנשים המנסים לעבור. האווירה קצת פחות עוינת מצד כוחות הביטחון, אך עדיין חווית המעבר במחסום בדרך לתפילה משפילה ומלחיצה.
ספרנו 100 גברים שעברו ובאותו פרק זמן הוחזרו 23. מתוך 100 נשים הוחזרו 9.
למרגלות המחסום מתקהלות שתי קבוצות: נשים מסורבות, לרוב צעירות מאוד, ומולן גברים מסורבים, בגילאים שונים.
מגיע קצין בכיר ומחליט לעשות סדר. מתקבל אישור "לשחרר לחץ" אצל קבוצת הנשים ולהעביר את כולן. המסורבות מתקדמות בחדווה ועוברות. זה קרה כמה פעמים. מה ההיגיון למנוע מראש את מעברן? שמא מדובר בסוג של ענישה קולקטיבית?
הגברים, לעומת זאת, נדחפו והורחקו במורד הרחוב ולא זכו להגיע לתפילה במסגד. על חופש הפולחן שראש ממשלתנו מתגאה בו בפגישותיו עם שועי עולם כבר דיברנו? בלט במיוחד נכה מסורב שהגיע בשעה מאוחרת, כל גופו כפוף ומעוות, אדם שהחיים לא קלים עבורו. איזה איום נשקף ממנו?
מחסום / מעבר הזיתים; ראס אבו סביטאן (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
אחד המעברים המרכזיים בגזרת מרכז ירושלים. המחסום מוצב על גדר ההפרדה בין צפון שכונת אל-עזרייה לבין שכונת א-טור ושאר מזרח ירושלים. מיקומו נקבע על הגבול המוניציפלי של ירושלים, קילומטרים מהקו הירוק, והוא שוכן על גבעה בשטח ריק וקשה לגישה מהשכונות הבנויות. הוא מאויש על-ידי שוטרים, שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. מעבר פלסטינים אסור, למעט תושבי קבע של מזרח ירושלים (בעלי תעודה כחולה) ובעלי היתרי עבודה,מסחר, בריאות, ותפילה בהר הבית. כל אלה מורשים לעבור ברגל בלבד. במקום ישנו מת"ק (מרכז תיאום וקישור), המנפיק תעודות מגנטיות ואישורים שונים. המחסום דחוס מאוד רק בשעות מוקדמות, ובגלל ריחוקו הגיאוגרפי נוסעים אליו או ממנו. אי אפשר להגיע ברגל. נוכחנו במקרים רבים שלא כל העמדות מאוישות, ויש התזזות מתור לתור. לפני הכביש העולה אליו מ-אטור ומכביש מספר 1 עומדים פעמים רבות שוטרים ועוצרים רכבים לבדיקת רישיונות נהיגה, תוקף רישיונות רכב וכו'. (מעודכן לדצמבר 2019)
10/07/2015ירושלים, מחסום הזיתים: חנה עומדת לפני המחסום
-