מחסום חבלה – 6:30, בוקר חם. אחרי 5 דקות השער נפתח והחמישייה הראשונה נכנסה, אך כבר בהתחלה שמענו תלונות שהעבודה היא איטית. התור מסתבך, נשמעות צעקות וצרחות של ה-מ.צ., היא עוצרת את הכניסה, כתוצאה מכך התור מתארך. במשך כל שהותנו מגיעים עוד אנשים כך שלמרות  העוברים, התור של הממתינים לכניסה נראה שלא מתקצר אלא לקראת שעת הסגירה.

בין 7:00 ל-7:10 יוצאים 2 מיניבוסים עם מורות ומורים לביה"ס בערב אל רמאדין. ב-7:20 ראנו אוטובוס שמביא תלמידים (הכיתות הגבוהות) לחבלה.

8:05. מחסום 1447-1448, עזון עטמה– אנשים מתחילים לצאת מהשער. ביציאה מראים ת.ז. ואישור לחיילים, בהמשך הם עוברים ליד בקתה שבה נמצאות ה-מ.צ., להן הם מכתיבים את מספר ת.ז. שלהם.

חנינו מעבר לכביש המערכת, בקרבת השער. כשנשענו על הרכב הצבאי כדי לחסות בצלו העיר לנו חייל לזוז מן הרכב. אחרי זמן מה התחילו ה- מ.צ. לצעוק עלינו שאסור לנו לעמוד במקום לפי צו אלוף. אנחנו טענו כי בכניסה לכביש המערכת יש שלט שמודיע כי כל הנכנס מסתכן על אחריותו. הן הודיעו לנו כי יזמינו ניידת עבורנו וכי אם לא נזוז יפסיקו את הבדיקה. במקביל החיילים טענו כי הפסיקו את הבדיקה בגלל כלי הרכב שמגיעים כדי להסיע את החקלאים לאדמות שלהם מאחר שהאדמות מרוחקות מן השער ונמצאות מעבר לאורנית. האנשים שעומדים לפני השער נרגזים ורבים עם החיילים.  בינתיים הגיע שוטר משמר הגבול שבקש להראות את תעודות הזהות (רשם אותנו על פתק) והורה לנו לעזוב את המקום. הוא אמר לנו שאנחנו יכולים לתצפת מאורנית וכל מקום אחר אינו חוקי. החיילים טענו כי כשאנחנו מגיעות הפועלים נכנסים למתח ולמריבות, ועדיף שנעמוד יותר רחוק  "הם רואים שאתן באות ומתחילים לעשות בעיות"…..