קלנדיה
אספר רק שני מקרים שרלוונטים מעבר לגבולות היום והמשמעות הרחבה יותר בתעוד פרטני. כשהגענו לקנדייה ב 4 ספרו לנו על תקרית שהתרחשה כמה שעות לפני כן, שילדים זרקו אבנים והחיילים ירו. איש לא נפגע.הרבה מעוכבים, ישובים על הארץ, מתברר שבפקודה, על הטרשים בין הגדר של טורה בורה ומעבר הולכי הרגל. ב 4.25 ראינו ארבעה חיילים שוכבים במארב, בצד הדרומי של הגבעה (גבעת הילדים חיילים) עם רובים שלופים. כניראה מחכים שיבואו הילדים ואז יוכלו להפתיע אותם מטווח קצר. אלא שעבר זמן, ועוד זמן, והילדים לא הופיעו. ילד המכיר אותי, מכיר את החוויה המצטברת שיש לי מול טקס המוות הזה חיבק אותי ואמר לי מנסה להרגיע את הדריכות שראה בפני: שהשבאב בביית, דהיינו הנערים בבית. ועוד הציע הקטן הזה שילך לבדוק ולומר להם לברוח. התקרבנו, ובעצם עמדנו בכביש הראשי בצד שנוסע מצפון לדרום, קרובות לגדר, 50 מטרים בערך ממקום שכיבת החיילים. אחרי איזה זמן שהילדים ממשיכים לא להופיע קמו החיילים וטיפסו על רכס הגבעה, ואז הלכו לפירצה שבגדר האפרטהייד דרכה נכנסים הילדים כדי לעמוד על הגבעה הזו (שכמו שנאמר כבר חולשת על שדה התעופה לשעבר שהיום הוא מקום החרמת המכוניות והמוניות, רחוק מהמחסום כך ששום אבן לא יכולה הייתה להגיע למחסום, לא שזה משנה את הפסול והמפלצתי והרצחני בלענות אש לעבר אבנים גם אילו יכולות היו האבנים להגיע למחסום. רק להזכיר את החרדים שיידו אבנים בכביש בר אילן בימים האחרונים ואיש לא חשב לענות לאבנים באש ולא אפילו גז מדמיע. וכך נכון.)ג’יפ צבאי הגיע והלך. מרחוק ראינו שהחיילים צועקים משהו. ואז ראינו חייל אחד עושה תנועות של נפנוף, משהו מעין זה, ואז הולך אחורה לוקח תנופה וזורק משהו שברגע ראשון חשבנו שזה רימון של גז מדמיע אלא ששום דבר לא התפוצץ. ולא היו עדויות לזה שזה היה גז. כשזה קרה שוב ראינו שזו אבן. שלוש פעמים אני חושבת לפחות הוא זרק אבן למקום ממנו באים הילדים. אלא שאף ילד לא הופיע. ואז החיילים עזבו וירדו בחזרה למחסום.מה שאנחנו ראינו הוא איך חיילים מנסים לחולל אירוע. מה שראינו היה חיילים אורבים לילדים שאינם, כמו ציידים, וכשהטרף לא מגיע לבדו הם הולכים לגרות אותו להגיע, בצעקות של התגרות, וכשזה לא עוזר בזריקת אבנים.אנחנו נגיש תלונה על זה.בכל אותו הזמן שבו הדבר הזה התרחש דיברנו עם מוקד החירום של המנהל האזרחי. כשחזרנו למחסום פנינו לדידי מהמת”ק (או אולי מתנדב מקו התפר או שניהם) וסיפרנו לו מה ראינו, אלא שהוא לא הגיב. מבחינתו כניראה זו איננה אינפורמצייה שווה התייחסות. ולוא גם מתכחשת. כמה דקות אחרי זה התקשר יובל מהמוקד של המנהל האזרחי לומר שלאחר בדיקה הוא מודיע שמה שסיפרנו – לא נכון. התפרצנו ואמרנו לו, שאין כל משמעות לבדיקה שלו, שידיו אינן נקיות, שמה שהוא עושה וכניראה אמור לעשות הוא לחפות על מעשי החיילים ושהוא לא יהיה הכתובת בשבילנו לתלונות.לקח לנו זמן להבין שהבחורים שנתפסו בטורה בורה יושבים, חלקם משעות הבוקר, כי, לפי החיילים, התעודות מחכות לתשובה והעיכוב הוא בגלל הבעיות ברמאללה (זה היה היום שהצבא פשט וגנב ‘בגאון’ כמה מליוני דולארים מבנקים ברמאללה) והיא הייתה בעוצר. להזכיר ימים אלה רשומים בחוקי החופש החדשים שבהם כל מי שמנפאת רמאללה רשאי לעבור ללא תסריך לכל כיוון ושחלק ממי שנתפסו רשאים על פי החוקים החדשים לנוע בחופשיות במחסום, אלא זה שהם נתפסים עוקפים את המחסום נותן לחיילים עילה לפרוק את ‘תאוות החינוך’ הידועה שלהם. בחור אחד התעלף בזמן ההמתנה. מה שלא גרם להם לשחרר אותו מייד. בזמן שהיינו שם, ראשית פקדו עליהם לשבת ושאסור לאיש לעמוד, שנית ירדה פקודה שאסור להם לעשן, אלא שבהתערבות של ליה הרשות הוחזרה להם, אחר כך ירדה ההוראה לאסוף בדל שניזרק על הריצפה או פיסת נייר, לזה הגבנו בפרובוקצייה והחילונו זורקות מה שיש לנו בכיסים על הארץ ושואלות אם עומדים להעניש אותנו או שזה על פי גזע, ושזו לא רשותם או תפקידם גם בתוך חוקי הכיבוש לחנך כאן, שזה לא בסמכותם רחבה ככל שתהייה, ושיראו בעצמם איך הכל ניראה, ומי הם בכלל, ועוד כל מיני דברים, נרגשים, מול החוצפה שאיננה נגמרת, של מי שהכוח מסחרר לו את נשמתו, או את העדרה. עוד דבר היה הוא שבזמן ההמתנה הוחרמו להם הפלפונים. כך שלא יכלו לטלפן למוקד, או כל דבר. אנחנו גילינו את זה במקרה. סטודנט שעוכב לא כי נתפס במחצבה אלא כי (לטענת החיילים) לא ענה לחייל שדיבר איתו, עמד להשתחרר (אחרי לחץ במיוחד של ליאה) כשבדאגה אמר שהספר שלו והפלפון שלו אצל החייל. ניגשנו ותבענו שהדברים יוחזרו לבחור ובכעס מועלב (ולא משכנע לתפיסתי) החייל אמר איך אנחנו יכולה לחשוב שלא היה מחזיר.אומר אמת, אני התרשמתי להיפך, שלא עמד להחזיר, תגובתו לא הייתה אמינה בעיני, כמובן שאינני יודעת אבל כדאי שנשים לב לזה. האם זו מדיניות שגם היא מאוד פרובלמטית, עוד החרפה, עוד מסמר, עוד הצרה… או שזו יוזמה אישית עם מטרות צדדיות.אחרי שעות ארוכות, קפואים מקור, כועסים ומיואשים, שוחררו האחרונים. כמובן (מלבד שניים) לא לכיוון שביקשו אלא חזרה לכיוון רמאללה. כי מה זה חשוב למישהו שזה לא לכיוון הביית, שרחוק לפעמים מרחק של שעות, ומחסומים, ושאולי לא מכירים איש ברמאללה, ואיפה ישנו, ולאן ילכו.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-