בית איבא, יום ב’ 17.5.04, אחה”צ משתתפות: רותי ק, מקי ש, נויה א, ענת ד, מיה ק (מדווחת) הצטרפו: ח”כ לשעבר שולמית אלוני; צוות צילום של קאנאל + (טלוויזיה צרפתית). עיקרי הדברים:1. פגשנו אנשי מילואים, בחלקם עם קוקו ארוך, במחסום בית איבא וגם בשלושה מחסומי פתע. האווירה נינוחה, הכל הלך מהר. לא היה צורך להתקשר לשום גורם חיצוני לקבלת עזרה. כמעט ולא היו מעוכבים בעונש, רק כאלו שחיכו לתשובתהשב”כ.2. לא הצלחנו להגיע למחסום חווארה בגלל חסימת הכביש ע”י הצבא, עקב פינוי המאחז מצפה יצהר. בעקבות סגירת המחסום היה עומס עצום בבית איבא.3. בעיית הצל למעוכבים בבית איבא: מפקד המחסום גיא אמר שפנה בעניין זה גורמי צבא וביקש התקנת רשת צל. היום הגיע גם עוקב מים לצד תור היוצאים משכם. ביקשנו מגיא לשים שלט בערבית ליד מקום ריכוז המעוכבים על מנת שידעו שמותר להם ללכת לקחת מים מהצינור המונח שם. בגלל שאת המידע על סגירת מחסום חווארה קיבלנו בדרכנו לשם, נסענו לבית איבא בדרך בה לא נוסעים בד”כ. בצומת כבישים 505 ו-5066 היה מחסום פתע, ובצד הכביש ישבו שלושה מעוכבים, תושבי רמאללה העובדים בטול כארם. לדבריהם הם עוברים בכביש יום יום ולא עוכבו קודם לכן. כאמור, המילואימניקים במקום היו חביבים (מה עוד ששולמית אלוני היוותה אטרקציה, ובכל מחסום שמחו אנשי המילואים לדבר איתה!) והמעוכבים שוחררו לאחר מספר דקות. בצומת ג’ית 4 מעוכבים, בדרכם מרמאללה לטול כארם. הם משום מה שוחררו רק לאחר שעתיים. במחסום לפני הפנייה לבית איבא שוב בדיקת מונית, שהמשיכה בדרכה לאחר מספר דקות. 14.00 בית איבא: כשהגענו חשכו עינינו: תור של 15-20 משאיות השתרך לכיוון שכם, ולדברי הנהגים הם מחכים כבר שעתיים. בתור היו גם 100-50 הולכי הרגל (ואולי יותר) שיצאו משכם, לפחות כל זמן שהותנו . החיילים ומפקדם גיא עבדו במרץ רב, והצליחו בהדרגה לשחרר את הלחץ, אם כי תור הולכי הרגל היה כל הזמן עצום (הגיעו המוני אנשים, כנראה גם כל אלו שלא יכלו לעבור בחווארה).בהגיענו מצאנו 4 נשים ליד הפּילבּוקס, טוענות שמחכות שעתיים ותעודותיהן אצל עופר (שחזר למחסום).לדבריו הן נדחפו בתור, והן שם רק חצי שעה. מספר דקות לאחר הגיענו הן שוחררו לדרכן (זה היה המקרה היחיד של ענישה מסוג זה).פגשנו בנהג משאית שטען שהחיילים איבדו לו את התסריך למשאית, שהיה בתוך ת.ז. שלו. המפקד טען שהדבר לא ייתכן. לאחר שהייה ממושכת שלו במחסום הוא הלך לדרכו, וזמן קצר לאחר מכן מצא אחד המעוכבים את תסריכו בעפר. נתנו אותו לעופר, שהבטיח להעבירו לנהג. הלוואי. לא לקחנו מספר טלפון שלו. בדרכנו הביתה עברנו גם אנחנו, כמו המשמרת של אתמול, לראות את המחסום שבפניה לעינב. אין בעצם שום גורם צה”לי במחסום שאפשר לדבר איתו. רק בלגן של אוטובוסים, מוניות ואנשים, וכבודה הנישאת ע”י “ריקשות”.