משמרת אבו דיס 20.5.04 בוקר. מאירה א, אוה י ונעה ש שגם רשמה. התחלנו בפישפש. היה שקט. גיפ מג”ב אחד בדק רנדומלית עוברים ושבים. התנועה היתה חופשית למדי. המעבר האלטרנטיבי דרך שטח הכנסיה שמעל לפישפש, היה פתוח ריק ופנוי. במלון שקט, לא ראינו תנועה.נסענו לואדי נאר דרך מורדות א טור ובסוף רח סולימאן אל פרסי במפגש הכביש עם דרך העפר המובילה אל הכביש למעלה אדומים, פגשנו מחסום מעופף של מג”ב שבדק אותנו ונתן לנו להמשיך לדרכנו. לא ראינו לידו מכוניות מעוכבות. בואדי נאר שקט. פגשנו שני אוקמונים, גבר ואשה (משודיה במקור) שדיווחו לנו שהחל משבע בבוקר אין שינוי במצב, כלומר: יש מעבר הולכי רגל כמעט ללא עיכובים, המכוניות מתנהלות לאט, תלוי בגחמה של החייל הבודק. לפעמים מעוכבות לפעמים עוברות ללא בדיקה. הדרך האלטרנטיבית 100 מטר מהמחסום ששקקה חיים בסגר, שוממה. כל האנשים עוברים דרך המחסום.ניגשנו לדבר עם 4 גברים שעוכבו בצד המחסום, החייל ואדים , קרא לנו ואסר עלינו לדבר איתם, ניסינו לדבר על ליבו, אבל הוא אמר שהוא מכיר רק מפקד אחד שנותן הוראות וזה הוא. והתוצאה ענישה קולקטיבית. הוא מיד עצר את התנהלות האנשים במחסום. הפסיק לחלוטין את בדיקת המכוניות שהתנהלה עד אז בעצלתיים. ודרש מכל הולך רגל לחצות את הכביש אחד אחד, להגיע עד אליו למחסום, שם הוא בדק תעודות. נוהל זה יצר מיד תור. התרחקנו משם, חיכינו כמה דקות, התקשרנו לשלומי, שהתקשר לואדים, אולם ואדים חייב היה להוכיח מי כאן הבוס ולא הפסיק. עצירת המחסום ארכה כחצי שעה. אחרי חצי שעה הוא התיר שוב מעבר חופשי של הולכי רגל ובדיקת המכוניות התחדשה הפעם כמעט ללא עיכוב. נסענו משם. מחסום נוסף שפגשנו בכניסה למעלה אדומים, התנהל גם הוא כמעט ללא עיכובים משמעותיים.