בית פוריק וחווארה, יום ג’ 18.05.04, אחה”צ תמי ג’, אפרת י’, חגית א’, (מדווחת) בשני המחסומים שקט מאוד, מעט אנשים בתור וכמעט אין מכוניות. השקט מוזר ומעיק (עוף לא צייץ…) במהלך המשמרת הסתבר לנו שבשעות אלה מתקיימות לוויות של ההרוגים מרפיח, יום אבל, העסקים סגורים ויש מעט תנועה.בשני המחסומים אין דוברי ערבית וזה מאוד מסרבל את התקשורת.• בבית פוריק שקט מאוד. מעט אנשים. סימנים של בנייה והרחבה של המחסום. אין מעוכבים. אב וילד מפוחד לא מורשים לצאת. אחרי התערבות שלנו החיילים בודקים ברשימות שלהם ומסתבר שהם נכנסו בבוקר ואז נותנים להם לצאת. במקרים כאלה כדאי להתעקש שהחיילים יבדקו ברשימות. • חווארה דרום – כ-25 מעוכבים בבור. הם אומרים שהם מחכים כבר ארבע שעות. כמה דקות אחרי בואנו החיילים מתחילים להחזיר תעודות, ותוך עשר דקות נשארים רק שני מעוכבים שאצלם נמצאו תעודות מזויפות.כשחזרנו מהצד הצפוני נוספו שני מעוכבים. אחד מהם היה נסער מאוד וסיפר בפרטי פרטים שיש לו קלקול קיבה. החיילים היו נבוכים וחסרי אונים. שירותים יש רק בצד הצפוני. אחרי התערבות שלנו שיחררו אותו. שירותים ומי שתייה הם בעיה רצינית.• חווארה צפון – לחיילים יש עוזר חדש. בשעה 09:00 בבוקר הם החרימו מפתחות לנהג מונית והודיעו לו שיחזירו אותם בשעה 17:00, בתנאי שהוא יעזור להם לנהל את התור ויתרגם עבורם. הוא מתרוצץ ומכוון את האנשים המועטים בתור ומפנה אותם אחד אחד ל”קפטן”. כך הוא בעת ובעונה אחת סדרן עבודה, נציג מת”ק, מתורגמן, ע. חייל ומשת”פ בעל כורחו… מפקד המחסום אישר בפנינו את העובדות והתעלם מהמחאה שלנו. חיכינו עד השעה 17:00 ווידאנו שהמפתחות הוחזרו. שני תושבי ירושלים עם ת.ז כחולות מעוכבים. הם נכנסו בבוקר בלי בעיות ועכשיו לא נותנים להם לצאת. נתנו להם כרטיסי מוקד והבטיחו לטפל בהם.