ג’בארה, יום שלישי, 1.6.04, בוקר נוכחות: רותי כ’, מיה מ’, מיקי פ’, לירונה, אלינוער (מדווחת) יום רגיל, עם נציג מת”ק אדיב במיוחד (ע’ הנחמד, בניגוד לע’ השני, המאוד לא-נחמד) וחייל שצורח וצורח וצורח (ואח”כ נרגע). 06:30 – אוטובוס מלא אנשים מוחזר לטול כארם כי התסריך לא היה בסדר. האוטובוס חזר כעבור שעה וחצי עם האישור הנכון.והנה דוגמה חיה לסבל של אנשי ג’בארה וקרוביהם, שצוין בדו”ח פגישת הנשים בג’ברה ותואר בפי המשתתפות כבעיה מספר אחת שלהן: ביקורי משפחות, שאסורים באופן גורף. שלוש נשים לבושות בגדי חג, אחת עם תינוקת בזרועותיה ואחת עם פעוטה, אינן מורשות להיכנס לביקור אצל בתה של המבוגרת מבין השלוש שעומדת ללדת תוך יום-יומיים. נציג המת”ק מסביר להן יפה, ואומר לנו שאין שום סיכוי שירשו להן להיכנס.לעומת זאת, שתי נשים וגבר, שאמם מתה, מורשים להיכנס להלוויה אחרי שחיילי המחסום מבררים את העניין ומקבלים אישור. התרגיל המגוחך שמתואר בכמה וכמה דו”חות מבוצע מול עינינו המשתאות: החיילים מסתערים על שום דבר בנשק שלוף. אשה שעומדת במחסום ממלמלת: horror. שתיים מאיתנו נוסעות לארתח. גב-אל-גב פועל, פועלים לא יצאו היום, כן יצאו אתמול, לא יצאו … לאלוהי המחסומים פתרונים. בעצם, כנראה גם לו אין.