בית איבא + חווארה, יום שלישי 8.6.04, בוקר משתתפות: מרים ש., יעל פ., סלמה מ., רבקה א., נעמי ר., אתי פ. (מדווחת) 8.10 – מחסום פתע בצומת ג’ית. טור ארוך מאוד של מכוניות לכיוון שבי שומרון. 4 חיילים בודקים את הרכבים. הנוסעים לא מורדים מן האוטובוסים. 8.20 – בית איבא – כ- 150 איש בתור לכניסה לשכם, כולם דחוסים בגוש אחד ורק שני חיילים בודקים בתוך ריבוע הבטון – אחד אחד. ביציאה משכם התור קטן ונבדקים שניים שניים על ידי שני חיילים מתוך הבודקה. 4 מעוכבים, נמצאים שם כשעה. ליד מגדל השמירה בקצה המערבי של המחסום נוצר תור חדש בתוך שרוול בטון. לשאלתי על החידוש הזה עונה בנימוס מפקד המחסום ע’ ואומר שהוא יקרא לקצין והוא ידבר איתי. בינתיים המילואימניק ע’ (ממתנדבי קו התפר) מנסה לעזור בעצות לחיילים הבודקים את הנכנסים לשכם, אך התור עדיין גדול והצפיפות נוראה.בחור צעיר מציג הזמנה לטיפול בהקרנה בבית החולים אסותא בתל אביב לאמו, ומסביר שהוא צריך להגיע לשכם כדי להוציא אישור בשבילו כדי שיוכל להביא אותה. המילואימניק ע. מסכים להעביר אותו אך דורש שיעמוד בתור שוב כמו כולם. 9.00 – סג”מ י’ מיודענו מגיע ואנחנו מבקשות שיפתח עוד תור לבדיקה כדי שהצפיפות תרד קצת, ואכן לא עובר זמן רב ונפתח תור מיוחד למבוגרים מחוץ לבטון והלחץ בתוך ריבוע הבטון יורד והתור קטן. הבחור עם ההזמנה לאסותא מגיע לבדיקה אך סג”מ י’ מתנגד לתת לו לעבור ומסביר שהוא צריך לפנות למת”ק ולהסדיר את האישור דרכם ואין שום צורך להיכנס לשכם לשם כך. מעניין שהבחור וויתר מהר ועזב מייד בלי וויכוח.סג”מ י’ מאפשר לקבוצה של סטודנטים להיכנס לשכם למרות סיום שנת הלימודים מפני שיש להם סמינר מיוחד בחופשה. 9.30 – בדרך לחווארה, בצומת ג’ית, אותו מחסום פתע שראינו קודם, טור ארוך של מכוניות ואוטובוסים וכמה נשים ילדים ושני זקנים – מתברר שלא נותנים למכוניות פרטיות ולמוניות לעבור לכיוון שכם והם מחכים לאוטובוס כדי להמשיך. 9.50 – חווארה דרום התור קטן מאוד והחיילים מקדמים את פנינו בברכה, אולי מתוך שעמום ואולי מתוך סימפטיה. מפקד המחסום סמל מ’,שבעבר שיתף פעולה אך גם התעקש על גינוני כבוד ועונשים חינוכיים. 10.00 – חווארה צפון שלושה מעוכבים, אחד מהם בחור צעיר כפות בידיו מאחור וכפות הידיים כבר נפוחות בצורה מדאיגה. לשאלתנו הוא מספר באנגלית רצוצה שישן במשרד של אביו (עורך דין) בשכם והצבא בא ב12.00 בלילה ולקח אותו ומ- 5.00 בבוקר הוא במחסום, יושב כפות, בלי שתייה שירותים אות הגנה מן השמש. פנינו לחיילים וביקשנו שישחררו מעט את ידיו כדי שלא ייגרם נזק יותר רציני. התשובה: “הידיים האלה רצו לעשות דברים יותר גרועים”. לא התווכחנו ורק שאלנו מדוע לא לוקחים אותו לחקירה או למעצר אם הוא כל כך מסוכן ובכל מקרה ביקשנו שישחררו קצת את הידיים כדי לאפשר זרימת דם חופשית. דיברנו עם מירית מהמוקד ההומניטרי של צה”ל והיא הבטיחה לבדוק. לפתע הגיע מפקד המחסום סמ”ר x . ושיחרר אותו לגמרי. הבחור היה אסיר תודה ולחץ את ידי כולנו והמעוכבים האחרים מספרים שכל מה שעשו היה לרדת מן המכונית שלהם שעמדה בתור הארוך כדי לראות מדוע הוא מתעכב ולקחו מהם את התעודה והושיבו אותם בשמש, כבר למעלה משעתיים. לשאלתנו ענה סמ”ר x: אני לא יודע איך אתן, אולי אתן יותר בסדר מהאחרות ואולי לא, אבל אני אומר לך – הבחור שוחרר לא בגללכן אלא בגלל שהיגעה הוראה כזו, ואני לא מתכוון להסביר או לדבר אתכן בכלל וכמובן שלא אמסור את שמי.נהג מונית פונה אלינו מספר שלקחו ממנו את מפתחות המונית לפני שבוע. לאחר קבלת הפנים של סמ”ר x אנחנו כבר לא מנסות יותר ועוברות לחווארה דרוםמונית עם צוות צילום של הרשת הצרפתית + Canal רוצים לעבור אך לעיתונאית עמל, אין כרטיס עיתונאי משום שלשכת העיתונות הממשלתית לא מנפיקה עכשיו. היא מספרת שהם עושים סרט תעודי ומצלמים בכל הגדה וכבר צילמו משמרת שלנו. בשיחה טלפונית עם המפיקה (הישראלית) אנחנו ממליצות לה לפנות לדובר צה”ל ומוסרות לה את המספרים שבידינו.סמל מ. נכנס ללחץ ומוציא אותנו מהמחסה שבקצה שרוולי הבטון וגם מן המסלולים לעמוד בשמש הלוהטת. לאחר שחלק חוזרות, בגלל החום והשמש המציקה הוא ממש צורח עלינו מאיים שיזמין את המשטרה עם לא נצא משם, למרות שאנחנו לא מפריעות בכלל לשום פעולה שמתרחשת שם. שני מעוכבים. אחד מספר שהוא רוכל המוכר שתייה וסמל מ. מצא אותו עם מגש שעליו כוסות שתייה בקצה השרוול וצעק עליו ולקח ממנו את התעודה והושיב אותו שם בשמש. אני מתקשה להאמין שאכן כך קרה ומבקשת ממנו להראות לי היכן בדיוק זה קרה, וכשאנחנו עומדים ומדברים אתו ועם עוד פלשתינאים בקצה השרוול מגיע סמל מ. עם עוד חייל ברובים שלופים וצועקים על הרוכל ורודפים אחריו לכיוון רחבת המעוכבים ושמים אזיקים על ידיו. הרוכל מספר שיש כבר ‘היסטוריה’ של התנגשויות ביניהם ושסמל מ. ‘סימן’ אותו. מירית מן המוקד ההומניטרי מבטיחה לבדוק. 11.40 אנחנו עוזבות את המחסום, אך אי אפשר לתקשר עם סמל מ. והחיילים מסבירים שבעצם אנחנו ‘עושות בלגן’ במחסום מפני שכשאנחנו מגיעות הם מתחילים לבקש מאתנו כל מיני דברים ולזוז מהמקום שבו הם צריכים להיות.בדרך הביתה מירית מתקשרת פעמיים לברר שהרוכל עדיין קשור במחסום (לקחנו מספר טלפון שלו) ומבטיחה להמשיך לברר. המשכתי לטפל בעניין גם כשהגעתי הבייתה ומירית אמרה שהחיילים אמרו שהבחור ניסה לברוח ולכן קשרו אותו. מסרתי לה את הגרסה האמיתית והיא התקשתה להאמין לי: למה שהחיילים ישקרו?… כששאלה מדוע לדעתי סמל מ. התנפל על הרוכל העלתי השערה שאולי הרוכל ענה בצורה שנראתה לסמל מ. ‘חצופה’, ושאלתי איך צורת הדיבור של רוכל שעובד כבר שנים שם פוגעת בביטחון ישראל ומה לזה ולתפקיד של החיילים שם ומירית ענתה: “ביטחון ישראל, ביטחון ישראל, אבל לא צריך להתנהג לא יפה” (ציטוט מדויק!) ביקשתי לדבר עם מישהו מעליה והיא העבירה אותי לכמה אנשים שהעבירו אותי מאחד לשני עד שהגעתי לגיל שנשמע מבין והבטיח לעזור.לדעתי שני הסיפורים: הבחור הכפות שנלקח על ידי הצבא והוצב במחסום בלי סיבה, (אם היה מבוקש היה נלקח מזמן על ידי השב”כ) והרוכל שמפקד המחסום גמר אתו חשבונות אישיים ראויים להמשך טיפול.