דו”ח מחסום ג’וברה, שבת 15.5.04 11-14.00 משמרת: תמר א, רותי ב, נורית ועדינה א. במחסום קלקיליה יש חיילים (כלומר המחסום פעיל) אולםהתנועה דלילה מאד. קבוצת גברים ממתינה בסככה שמחוץ לעיר, אך כנראה אינהמעוניינת לעבור שכן על פי דברי החיילים אין מגבלה על הכניסה. מפקד המחסום אומרשהיום מציינים את יום הנכבה וציפו שתהיה נהירה של אנשים אך הדבר לא קרה, כי”כנראה שהם לא לוקחים את זה כל כך קשה” לדבריו. ב. עם הגיענו למחסום ג’וברה פונה אלינו גבר מטייבה לגביאישור מעבר לאישתו. מסתבר שאשתו משכם והיא גרה עימו בטייבה כבר כמה שנים. לאחרביקור אצל משפחתה לא מאשרים לו לחזור שכן אין לה אישור כניסה תקף. הוא ניסהלהעביר אותה ואת שני ילדיו פעוט ותינוק, דרך ג’וברה באמצעות טרנזיט, התנהל מרדףשל הצבא אחרי הטרנזיט והיא נתפסה. הגבר משוחח בערבית עם נציג המת”ק (קצין)ומתפתח ריב המלווה בקללות (הגבר מטייבה התחיל והקצין החזיר לו). אנחנו מנסותלהתערב וכך גם מספר גברים נוספים (כנראה אף הם מטייבה) ולהרגיע את הרוחות.החיילים אומרים לנו שאם הוא כל כך רוצה להיות עם אשתו הוא יכול היה לדאוג להלאישור. בסופו של דבר, אחרי כשעה וחצי מגיע קצין אחר (לא מהמת”ק) והוא מאשרלאישה לנסוע עם גבר נוסף (שהיא כנראה מכירה ובא לעזור לסדר את העניינים) לשכםולהביא אישור. נהג הטרנזיט נשאר מעוכב במחסום. ג. מקרה דומה נוסף התרחש אף הוא באותה משמרת – גבר ממתיןעם ילדה לאישור להיכנס לישראל (אשתו ישראלית). לאחר המתנה ממושכת שבמהלכההחיילים נותנים לילדה ולגבר כוס מים, הקצין שהגיע פותר גם את הבעיה שלו באותואופן. ד. אישה מבוגרת שמגיעה עם ציוד רב מכיוון טול-כרם נאלצתלשאת אותו בשקיות לרכב שממתין לה ליד ג’וברה מכיוון שאין אישור למכונית עמה באהלנסוע עד לרכב השני. ה. פלסטיני מכפר ליד שכם משוחח איתנו ומסביר לנו על המצבהמייאש מבחינתם. הוא אומר שהמדיניות הקשה דוחפת אותם לטרור ולמעבר על החוקבאופן כללי. הוא למשל, מתגנב כל פעם לישראל, עובד תקופה ואז חוזר למשפחתובידיעה שביום החזרה הוא יעוכב במחסום מספר שעות (שנקבע באופן שרירותי). לדבריוהוא נמצא יותר בישראל מאשר בשטחים. המציאות שהוא מתאר היא קשה והוא אומר לנושהכלבים שלנו חיים יותר טוב מהפלסטינים. הוא מציין גם שחשוב שנהיה במחסוםבית-איבא שהוא לדבריו הרבה יותר קשה ממחסום ג’וברה. אנו אומרות שיש שם משמרותשל מחסום-ווצ’ אך הוא אומר שנוכחותן אינה מורגשת מספיק. ו. שוהה בלתי חוקי שנתפס חוזר מעבודה בישראל מעוכב במחסום.לפני עזיבתנו אנחנו שואלות מה יקרה איתו, ומתנדב קו התפר עונה לנו בציניות(“אולי תישארו לבדוק מה קורה איתו?” “אולי תביאו לו אוכל?” וגם- “מה אתןהולכות- עכשיו לא נצליח להסתדר לבד”). אנחנו מסבירות שהנוהל של עיכוב אנשיםשבסך הכל באו לעבוד הוא לא תקין (עדינה מצטטת את נהג הטרנזיט המעוכב שאמר לנושעדיף לעבוד מאשר לגנוב…), במיוחד היות שאין נוהל קבוע ומסודר ויוצא שהחייליםבמחסום הם גם רשות אוכפת וגם רשות שופטת (כלומר מחליטה על גזר הדין – האם יישארמעוכב כשעתיים? ארבע? עד חצות?). מתפתח דיון בינינו לבין הקצין ומתנדב קו התפרעל תפקידם במחסום ועל תפקידנו. הם לא מסכימים עם מה שאנחנו עושות אך הקצין אומר שלמרות זאת טוב שאנשים בציבור מעורבים במה שקורה.