המחסומים בין עזון עתמה לריחן, יום ג’ 21.09.2004 אחה”צ”. משקיפות: יהודית א., נטע ע., מיה ב., דניאלה ג. (מדווחת) עזון עתמה הכפר נמצא במרחב קו התפר וגובל בשערי תקווה (מספר בתים של שערי תקווה ממש נושקים לבית הספר של הכפר). הכפר על תושביו פשוט כלואים. בכניסה/יציאה הדרומית חסימה, והכניסה/יציאה הצפונית המובילה לחבלה ולקלקיליה היא על גדר ההפרדה ושם ישנו מחסום. הוא מאויש ע”י חיילים שיודעים מעט, ובין השאר סבורים שיש מעבר גם בצד הדרומי. עפ”י הוראת אלוף פיקוד מרכז, אם הנך פלסטיני, השהות בכפר מותרת לך אך ורק אם אתה תושב הכפר, ולפיכך תושביו אמנם יוצאים ובאים במחסום אך הם מנותקים מאחיהם. אירתח כעשר מכוניות ממתינות בתור להעברת סחורות “גב אל גב”. אין הולכי רגל. את המחסום הדו-שלבי מאיישים חיילי משטרה צבאית והשער נפתח על ידם לסירוגין, לכאורה לפי אומדן מידת הלחץ בפנים. באזור הפריקה והטעינה מסתובבים חיילים נוספים אשר בודקים סחורות (בדרך כלל הבדיקה היא בהעמסה ולא בפריקה). מתברר שאפשר לעקוף את השער הראשון של המחסום ע”י נסיעה מסביב. לפני המחסום הרבה בניה לצרכים לא ברורים (אזור תעשיה לטענת מישהו, אזור ריכוז סחורות לדעת אחר). במרחק כחצי קילומטר מבחינים במבנה חריג – קירותיו ורודים, חומים ואפורים ומזדקרות ממנו שלוש ארובות. השמועה אומרת שזה יהיה המת”ק. ג’בארה בשל התרעות, מזה כמה שעות החיילים במחסום אינם מאפשרים כניסה או יציאה של רכבים אל ומתוך ג’בארה. הולכי רגל עוברים. לאחר שיחת נועם קצרה עם מתנדב קו התפר פתחו לנו בכל זאת כדי שנוכל לנסוע לשער הילדים. שלט מאיר עיניים קידם את פנינו ובישר לנו שהגענו שלא בשעות הפתיחה של השער. כשחזרנו למחסום התברר שגם מטולכרם אין יוצא ואין בא ברכב, למעט אמבולנס שבנוכחותנו עבר. הולכי רגל לא מעטים ממתינים לבדיקת תעודות למען יוכלו לצאת מטולכרם. בקה אל גרביה הגענו לגדר שמפרידה בין בקה אל-גרביה לבקה אל-שרקיה ולידה עדות לבתים שנהרסו לצורך בניית הגדר. במחסום חיילים ידידותיים למדי כלפינו. הם מאפשרים מעבר של רכבים בעלי לוחיות צהובות, ושל הולכי רגל בשני הכיוונים בעיקר מן הטעם של איחוד משפחות בעקבות ההפרדה של שני הכפרים ע”י הגדר. מצר-מייסר ניסינו לראות מקיבוץ מצר את הגדר שמפרידה את קפין, אבל לא הסתייע בידינו. עם שובנו לכביש 574 נתקלנו בפקק תנועה ארוך מאד ומייגע שנבע ממחסום פתע עקב התרעות. מחסום (שער) שקד השער נעול ולפי החיילים בכביש הביטחון המוביל אל השער, הוא נפתח מדי יום בבוקר ובצהרים למעבר תלמידים וחקלאים. ריחן גם שם מצאנו מימין למחסום את אותו מבנה חריג שראינו באירתח (אכן אולי מת”ק שעדיין אינו מתפקד) והפעם נכנסנו פנימה. הבניה עדיין לא הסתיימה והמקום דומה ליעד מבוצר מאד. מתברר שהארובות (שבעוונותינו מעוררות אסוציאציות לא נעימות) הן פתחי אוורור מעל חדרים שלבד מהארובות דווקא דומים למקלטים אטומים עם דלתות פלדה כמו בכספת. משני צדדי המחסום בדיקות של הולכי רגל ורכבים. חיילת שהכירה את MW הרשתה לנו לנסוע בכביש הביטחון לברטעה. ממש לא ברור היכן וכיצד ימקמו בברטעה את גדר ההפרדה בין החלק הפלסטיני לישראלי.