ארתאח-ג’ובארה-ענבתא, יום ב’, 7.3.05, אחה”צ משקיפות: ריבה ב’, ציונה ש’, דפנה פ’ (מדווחת) ארתאח 13:55 – באזור הרבה בינוי והכשרה של שטח נרחב לקראת בנייה או סלילה כלשהי, ויש גםשינויים בכבישים. במחסום תור של עשר משאיות בכיוון ארתאח. התנועה בכיוון ההפוךזורמת.ג’ובארה 14:20 – עומס במעבר. שני תורים צפופים של מכוניות (כ-15) מחכים להיכנס לטול כרם. גםבכיוון היציאה מטול כרם יש תור של מכוניות. בסמוך לנקודת הבדיקה של הולכי הרגל הנכנסים לאזור טול כרם מתהווה “פינת מעוכבים” לא מתוחמת שבה מעוכבים ארבעה אזרחים ישראליים (שתי נשים, שני גברים) תושבי טייבה, שחזרו מביקור אצל קרובים ללא אישור (מתברר שכאן נדרש צילום תעודת הזהות של הקרוב כדי לעבור). הם מחכים עשרים עד שלושים דקות בזמן שתעודותיהם נבדקות. כחמש דקות לאחר שהגענו מוחזרות לשלושה מהם התעודות והם שבים לביתם. תעודתו של הרביעי עדיין בבדיקה. י’, שמציג עצמו כמפקד המחסום, הודף אותנו לכיוון לא ידוע במילים: “יש התרעות, חגורה צריכה לצאת, אל תעמדו בלי קֵרָמִים”. כנראה שנוכחותנו הקרובה מפריעה לו כי כשאנחנוזזות לכיוון נקודת בדיקת התעודות של הולכי הרגל – עשרה מטרים משם ועדיין בלי קרמים – הוא אינו מוטרד משלומנו יותר, ואיש מלבדו אינו מזכיר התרעות. בהמשך מופיע מ’, קצין מילואים (או מתנדב?) בכיר יותר בדרגתו מי’ ושנראה גם בעל סמכות גבוהה יותר במחסום. מ’ מפגין יעילות ואדיבות גם באופן שבו הוא מפעיל את החיילים מסביב, גם בתשובותיו לשאלותינו וגם בדרך שבה הוא עצמו נוהג בעוברים. אני מקווה שהוא ממשיך כך גם אחרי שאנו עוזבות את המחסום. ענבתא 14:45 – נהגי המוניות מספרים שמסתובבת שמועה כי מחר מסירים את המחסום ופותחים את הכביש.החיילים שמגיעים ברכב הצבאי המשוריין לא שמעו את השמועה הזו. נהגי המוניות מתלוננים על “הקו” הדמיוני, במרחק 50 מטר מהמחסום, שנאסר עליהם לעברו. כל חייל, הם אומרים, קובע קו אחר במרחק אחר. בכל יום הקו משתנה. היום, למשל, ביקשו החיילים מהנהגים לגרור כמה אבנים גדולות ולשים אותן על הכביש באזור “הקו” כדי לסמן את התוואי הנוכחי שלו. יש תנועה דלילה של הולכי רגל, בחור נכה מורד בכסא גלגלים מרכב שמגיע מכיוון שכם ומועבר רגלית לצד השני. נהגי מוניות חסרי תעסוקה מחכים משני הצדדים, ויש דוכן קטן של מוכר קפה שהתמקם בצמוד למחסום.