בית איבא, יום א’, 1.5.05, אחה”צ משקיפות: יהודית ב’, נועה פ’, נעמי ל’ (מדווחת)שתי אורחות צעירות (אחת מאנגליה) 18:00 – פלסטינית עם דרכון אמריקאי המבקרת את משפחתה בשכם יצאה עם אחותה לביקור ועכשיו לא נותנים לה להיכנס. כבר חצי שעה היא מחזיקה בזרועותיה תינוק ובין רגליה מתרוצץ פעוט בן שלוש. ראעד לא היה זמין. התקשרנו אל סגנו, ביסאן, שהסביר שהפרוצדורה היא לפנות אל קצינת קבילות הציבור פיקוד מרכז ולבקש אישור כניסה על בסיס הומניטרי. זה לוקח לפחות שלושה שבועות, אנו אומרות לו, ובינתיים התינוק בוכה, הערב יורד והם מתאכסנים אצל משפחתם בשכם. הוא מסכים לדבר אתה בטלפון שלנו ועם תום השיחה מסביר לנו שאין בעיה, יש לה גם דרכון פלסטיני, שמישהו יביא אותו למחסום ואז תיכנס. התינוק בוכה והיא מנענעת אותו כדי להרגיעו. היינו רגועות כי בנקודה ההומניטרית של טיטולים ומטרנה היא היתה יכולה לבלות שם את כל הלילה. אם היתה נכנסת מחווארה איש לא היה עושה לה בעיות אבל מחסום בית איבא זה פלנטה אחרת.18:43 – מגיע סוף סוף קרוב משפחה ומוסר בידי הצעירה את דרכונה הפלסטיני. עלעול קצר בין דפיו על ידי החייל והם נפרדים מאתנו ונכנסים לשכם. החייל מפטיר לעומת חברו, “תן לה לעבור, מה נעשה אתה?”18:15 – המחסום כמעט ריק, משפחות בודדות עם ילדים מגיעות למחסום ועוברות במהירות.19:00 – על הדקה המחסום נסגר. אדם בודד מגיע ב”איחור” של שתי דקות והחייל משלח אותו חזרה לשכם. החיילים מתפנים לתרגיל ההגנה המרחבי שלהם ובינתיים מיתוספים כ-10 איש במחסום, כולל זוג צעיר עם תינוק וילד קטן. הם מראים למפקד המחסום בדרגת סמל אישור שבאו מהרופא, אבל אותו זה לא מעניין. המחסום סגור “רוח לשכם”. עוד כ-10 אנשים מגיעים ומבקשים לעבור. סגור זה סגור. תוך כדי שאנו מטלפנות לכל מי שידנו משגת הסמל מנסה לשכנע את האנשים שאין סיכוי שיעברו ואם הם נורא רוצים שילכו לחווארה. כאשר עמדנו לידם או דיברנו אתם הוא כעס שאנו “מפריעות לו לעבוד”, כלומר, למנוע מהם את המעבר.דיברנו עם: י’ הדובר, מ’ הקמב”צ, הפקידה של הסמח”ט שהיה אבל לא התפנה לטלפון, לשכת האלוף.לאחר כ-20 דקות מגיע למחסום קצין שירד ממגורי החיילים ונתן הוראה להעביר את כולם. בינתיים חלק התייאשו וחזרו לשכם או קיבלו את עצת הסמל ונסעו לחווארה. חלק מהחיילים הרעיפו עלינו ברכות בנוסח “שרמוטות” וכו’, אחרים התלוננו על השעות הרבות שהם נאלצים לבלות במחסום.הכניסה לשכם היתה כל הזמן פתוחה ואנשים נכנסו כאשר החיילים מרפרפים בתעודותיהם במהירות.לא פלא שלפני שבוע נפטר אדם במחסום בעודו ממתין באמבולנס במשך כשעה לחיילים שיואילו בטובם לפתוח את המעבר, לא לפני שקיללו וניאצו את בנו, שהיה אתו.