בית איבא, יום ה’, 23.6.05, אחה”צ משקיפות: דפנה ש’, רוני ק’ (מדווחת) ענבתא – אין מחסום, אין חיילים.בית איבא שתי בעיות עיקריות במשמרת זו:1. צוות של חיל הנדסה הגיע למחסום לתקן את הקרוסלות (?). כתוצאה מכך, התורים הקבועים דרך הקרוסלות בוטלו ובמקומם התנהל רוב הזמן תור אחד בשולי המחסום, כשחלק מן האנשים חשוף לעמידה ממושכת בחום ובשמש. זאת ועוד: בגלל עבודות התיקונים, אחד המחשבים בבודקה הושבת ונותר רק מחשב פעיל אחד – עוד סיבה ללחץ ועיכובים.2. בעמדת הבדיקה – היחידה עכשיו – של כלי הרכב, בצומת קוצ’ין, התנהלו הדברים בצורה יגעה, כשתורים ארוכים של 15 כלי רכב ויותר מתהווים מדי פעם בשניים או שלושה כיוונים. הסיבה, להבנתנו: פחות מדי חיילים עומדים שם. הם גם לא רואים מן המקום שבו הם עומדים את אורך התורים.14:45 את פנינו מקדם תור ארוך של כלי רכב הממתינים לכניסה לשכם. במחסום עצמו משתרך תור ארוך של עשרות בני אדם, שעומדים בשלב זה, מסודרים אחד-אחד, כמו תלמידי בית ספר, בשביל צר בשולי המחסום. המראה המוזר הזה מופר כמעט מיד: איך אפשר בחום כזה, בשטח צר, לעמוד בטור אחד כמו תלמידים? החיילים מסבירים לנו את המצב (התיקונים, המחשב האחד וכו’) ומנסים “להשליט סדר. אנחנו מציעות “”תור הומניטרי”. החיילים נענים, יוצרים תור כזה לפרק זמן, וחוזר חלילה – כך מתנהלת המשמרת הזו.במקום נמצא א’, נציג המת”ק, שבשלב מסוים מציע שבנוסף לעמדת הבדיקה האחת (המחשב שבבודקה), יעמדו, כרגיל, עוד שניים-שלושה בודקים באזור הבדיקה הפתוח שליד הבודקה, וכך יואצו העניינים. ההצעה הזאת לא מתממשת – האזור הזה “מרוחק” עכשיו והכול מצטמצם לשטח צר, לנקודת לחץ.15:30 בתוך כל הלחץ הזה מגיעות לצד השני (כיוון הכניסה), שתי קשישות חביבות. ברשותן כמה חבילות כבדות. בגלל המטען הזה הן הורדו מהאוטובוס, ועכשיו הן שואלות את החייל העומד כאן מה לעשות. החייל אינו מקשה, ובעזרת בעל עגלת הסופרמרקט הן עושות את הקטע אל אזור המוניות, שם יתפסו אוטובוס חדש או מונית הביתה לקלקיליה. נוגע ללב לראותן עם מטענן כה אבודות בתוך הסביבה הזרה הזאת (הן ודאי לא באות כל שבוע לקניות כאלה מקלקיליה) שאת חוקיה / כלליה / גחמותיה הן אינן מבינות, עדיין מנסות להיות “בסדר”.בינתיים, בצד השני, ממשיכים האנשים לעמוד בחום, ואחד החיילים, שלא מפסיק לחנך אותם, מתעקשעל כך ש”אף אחד לא יעבור עד שלא יהיה סדר / שקט” ועוד.15:45 א’ סיים, עוזב את המקום. הבלגן נרגע קצת, החיילים מעבירים במהירות את הנשים. בכי של תינוק נשמע מתוך התור. למרבה המזל אביו נמצא ממש לפני ראש הטור והם עוברים. בשעה הבאה יש רגיעת-מה והלחץ יורד.16:10-16:45 בצומת קוצ’ין: מתוך המחסום אנחנו מבחינות במכונית של ארגון Save the Children שמעוכבת, וכמוה כמה כלי רכב של ארגונים אחרים. החיילים בודקים בכל פעם גם את תא המטען. העיכוב הוא של כמה רגעים בלבד ובכל זאת תמיד מתמיהה הבורות, או ההתעלמות, של החיילים בכל מה שקשור לארגונים האלה ולחשיבותם. ספרנו לפחות 10 כלי רכב, רובם כבדים, שהמתינו מכיוון הכניסה ונכנסו לאחר מכן. אחד הנהגים, של אוטובוס של חברת “טאניב”, שנהגיה בדרך כלל מתעלמים מאתנו, לא התאפק והתלונן על המתנה של לפחות שעה. לא מפתיע אם חושבים על כך שצוות אחד או שניים (בכל צוות שניים) מופקד גם על טור המכוניות שבא ממול וגם על כלי הרכב שבאים או יוצאים מסארה (המעטים האלה בכלל נזנחים).16:45 בחזרה למחסום: חזר התור האחד הדחוס. להערכתנו כמאה איש. קולות התמרמרות עולים מן הקהל. כל מה שאנחנו מצליחות הוא לבקש מן המפקד שיחלץ את הנשים. (מודעות למסורת ומנהג כבראמרנו? בלגן כבר אמרנו?), והסיבה, בעצם – על אף טרטור העבודות – לא ברורה: אחרי הכול לא חסרים כאן חיילים שיכלו להאיץ את הדברים, ומספר האנשים שמבקשים לצאת אינו גדול מזה שבשעות האלו בכל יום. בינתיים מגיעים יותר אנשים שמבקשים להיכנס, אך את דרכם חוסם תור היציאה הדחוס, שם עדיין מקפידים על תרגילי סדר.17:10 מגיעים שני ג’יפים צבאיים, עם המ”פ ורב-סרן. תחת עינם שוב מתחיל התור לעבור. אנחנו מפנות את תשומת לבם למתרחש בעמדת כלי הרכב ונענות במנוד ראש.17:30 הקצינים עדיין כאן. זרימה גדולה של נכנסים, שעוברים ללא בעיות.17:45 אנחנו עוזבות. מאחור עדיין משתרך תור היוצאים כפוף לקפריזות כאלה ואחרות.