דרום הר חברון, יום שני 20.6.05. בוקרצופות חגית ב'(מדווחת עברית ) פאולה ר’ (מדווחת אנגלית ) יצאנו ב0945 – חזרנו ב0910 ברבע לשבע בפנייה לסנסנה ג’יפ של משמר הגבול. בג’יפ יושב נ’ חייל מירוחם , חיילת מאחור וא’ עסוק בקשר. הם לקחו תעודות בערך מעשרה אנשים שטוענים שהם כבר מחכים חצי שעה . בודקים אישורים. לילד אחד בערך בן 10 שהגיע עם אבא. לו אין סיכוי להיכנס לעבוד בישראל. החיילים ענייניים ואין אפשרות לעזור ללפלסטינים. המשכנו לכיוון מחסום סנסנה– התפאורה הרגילה השתנתה במקצת – בצד תור של פועלים הולכי רגל שמראים תעודות ואישורים. טרנזיטים מחכים להם בצד המחסום .בצידו השני של המחסום שיירה של רכבי אבטחה ואנשים לבושים במדים – חברות האבטחה הפרטיות של קבלני הגדר . אנחנו בטרנזיט מחפשות את ההקלות. א’ הנהג שלנו אומר – “אמרו בחדשות הקלות.”הדרכים הרגילות נטושות לגמרי – אין תנועה , אין כלי רכב , אין כמעט אנשים ואני בעיני רוחי רואה כל הזמן את אלה שאינם… את אלה שכבר מיואשים מספיק כדי לא לצאת מן הבית. עוד לא חם – אבל מרגישים כמה חם יהיה. – כביש 60 – כביש 35 דהריה , סמוע , דורה- אל פאוור, צומת הכבשים, שיוך שעיר , חלחול מזרח , גשר חלחול ,המחסום ההומנטירי כל הפילבוקסים מאוישים כרגיל. בצמתים הראשיים ועל גדרות ההתנחלויות רואים מין סיסמא חדשה ” מה אתה יודע על המקום שלך ? באותיות עבריות אדומות… בכל הצמתים אין אנשים , הצבא נמצא רק ליד המחסום ההומניטארי אני ניגשת לג’יפ של החיילים ושואלת מה ההקלות ? ואחד מהחיילים מחויך עונה לי . “הם יכולים ללכת לאן שהם רוצים…”החסימות חדשות וגבוהות ובמקום שאין תלולית עפר יש אבני חברון יפות – כל העיר חברון מכותרת מכל הצדדים מכיוון דרום אפשר להיכנס אליה רק דרך דורה – אל פאוור , מכיוון צפון רק דרך חלחול מזרח. והמדובר על 150.000 אלף איש רק בחברון שלא לדבר על 70.000. מיאטה ואני לא יודעת כמה חיים בסמוע או בדהריה .בשיוך שעיר אחד מנהגי המוניות קורא לי אמא ואומר שבטח אני יכולה לעזור לו…. הוא מחפש מעסיק ישראלי – לקח לו המון זמן לקבל כרטיס מגנטי , עכשיו יש לו. אבל אין מי שייתן לו עבודה בישראל – ומה יכולתי לומר לו? בתו התחתנה והיא לא יכולה לנסוע לשום מקום . ואני חושבת לעצמי הילדים בחופשה שלושה חודשים , אין להם קייטנות , הם אינם נוסעים לים, הם עובדים עם ההורים וסתם יושבים בבית ורואים חיילים עם רובים שלופים. כביש 356 בכניסה לצומת זיף – השער פתוח ואנחנו רואות מרחוק ארבעה חיילים עם רובים ללא ג’יפ עושים מחסום פתע. לא נותנים להיכנס לבעל תעודת זהות ישראלית – ערבי ממזרח ירושלים להיכנס להלוויית חותנו (אבא של אשתו ) . אם הוא היה מגיע חצי שעה קודם , או חצי שעה אחר כך בטח היה מצליח.. החיילים הולכים כשאנחנו באות . הם ממשיכים ברגל לסיור , כוונות הרובים כלפי השמיים – אלוהים שישמור גם עליהם . ואני לא מצליחה לתפוס את השרירותיות ואת ההיגיון מאחרי הדברים. כביש 317- אין תנועה, במחסומים בפניה לערד ובפניה ליתיר נמצאים רק החיילים . בסוסיא ובכרמל ההתנחלויות – הרחבת הבניה נמשכת בכל עוזה – מרחוק רואים את הכלים הבונים את הגדר. – והחסימות גבוהות כרגיל. אין חדש בייאוש – ורק הכובד בלב מגיע כבר לגובה החומה שנבנית בירושלים..