ארתאח-ענבתא-ג’ובארה ארתאח-ענבתא-ג’ובארה, יום ד’, 31.8.05, בוקרמשקיפות: נטי א’, ענבל ר’, מיכלינה ד’ (מדווחת) אורח: הצלם אנדרו ס’תמצית1-בעיות הומניטריות קשות המתעוררות בעקבות הנחיה חדשה של אלוף פיקוד המרכז האוסרת כניסת ישראלים לשטחי A גם כשמדובר בביקור קרובי משפחה מדרגה ראשונה. 2-שני חיילים גסים ואלימים במחסום ג’ובארה התנכלו לאזרח ישראלי הערבי.3-חיילים במחסום ג’ובארה “מגרשים” אזרחי ישראל הערבים אל שטחי הרשות.שער 700 (ארתאח)7:00- המסוף להולכי רגל נעול. תור של כמה משאיות החל להסתדר ליד הכניסה לרחבת פריקה וטעינה. לדברי הנהגים, השער אמור להיפתח בשעה 8:00.ענבתא 9:45 – 9:55 – הזרוע נעול, חוסם שוב מעבר כלי רכב לאורך כביש 57. כל המכוניות הנעות בין טול כרם לשכם עוברות כעת במנהרה שמתחת למחסום ג’ובארה. הנפגעים העיקריים הם תושבי הכפרים בין צומת שבי שומרון לטול כרם. במקום לנוע בכביש הראשי, הם נאלצים להטלטל בכבישים צדדיים מסביב כדי להגיע למנהרה.ג’ובארה 7:10 – 7:30 – בכניסה לג’ובארה עברו רק חקלאים בודדים. לא היו מעוכבים. ביציאה מטול כרם שומם. רק בעמדה המערבית הייתה תנועה של מכוניות ישראליות היוצאות מערבה. באישור מפקד המחסום, ענבל תלתה בצריף למעוכבים פתקה המודיעה בשלוש שפות (עברית, ערבית ואנגלית) על זכותם של המעוכבים לבקש מי שתיה.אנדרו, הצלם שהגיע אתנו, ניסה לצלם, אך נתקל באיסור מוחלט מצד נציג המת”ק ומפקד המחסום. לא עזרו הסברים שהוא תאם עם רשויות הצבא את דבר יציאתו למחסומי טול כרם ושכם. לדבריהם של נציג המת”ק ומפקד המחסום, צילום בתחום המחסום דורש אישור מיוחד מטעם דובר צה”ל ואישור כזה לא התקבל. לבקשתנו, התקשר מפקד המחסום לחטיבה, אך גם שם לא ידעו דבר ובמשרד של דובר צה”ל אף אחד לא ענה. מפאת השעה המוקדמת ככל הנראה, לא הייתה גם תשובה מאנשי הקשר של אנדרו. מאחר והתכווננו עוד לחזור למחסום זה, עזבנו לבית-איבא. בדרך אנדרו השיג את כל מי שהיה צריך כדי שאישור דובר צה”ל יגיע למחסומי טול כרם ושכם.סיור בכפר10:05 – 10:30 – משיחות עם אנשים ב”בית קפה” ובמכולת נודע לנו שאין בעיות מיוחדות באספקת מזון לכפר או שתילים עבור המשתלות. גם נושא מעבר כלי הרכב של התושבים דרך המחסום הסתדר. 10:30 – בסככה ממתינים 6 שב”חים. תעודותיהם מועברות בדיקה והם משתחררים תוך זמן קצר. מפקד המחסום, סמכותי ומנומס, דואג אישית שתעודות המעוכבים יבדקו ללא דחוי. 10:45 – לעמדה הצפונית (יציאה מטול כרם) הגיע אזרח ישראלי שחזר מטול כרם. שני חיילים שעמדו בעמדה דרשו ממנו לחזור לטול כרם. האיש סירב. בתגובה לשאלתנו מדוע האיש מוחזר התקבלה תשובה: ,לא עניינכן” ובהמשך, כשהתעקשנו – גם צרור קללות וצעקות בסגנון: “סתמי את הפה!” וכדו’. ניסינו לשאול את האיש במה מדובר (אולי הוא חזר מביקור משפחה מדרגה ראשונה, דבר שעד עתה היה מותר?) אך החיילים לא נתנו לו לדבר או לנו להתקרב אליו. התפתח ויכוח קולני כשדרשנו לעכב את ה”גירוש” כדי שנוכל לפנות לממונים. החיילים איימו במשטרה, אך כשהתברר להם שאנו דווקא מעונינות בכך, הם רק המשיכו בגידופים. התקשרנו לקמיל, אך הוא לא היה זמין. בשעה 10:50 השארנו לו הודעה עליה לא קבלנו תגובה. בכל אותו זמן מפקד המחסום היה בעמדה הדרומית. אחד החיילים, אלים וגס באופן מיוחד, הרים נשק בתנועה מאימת. האיש התרחק, אך לבקשתנו עדין המתין. בינתיים ניסינו להתקשר למוקד ההומניטרי ולחטיבה. לפני שהספקנו, הגיע מפקד המחסום. כששמע במה מדובר, רצה להחזיר את האזרח, אך כשהחל ללכת לכיוון שלו, האיש, שקודם נבהל מצעקותיו של החייל ומהנפנופים בנשק, נבהל עוד יותר וברח לכיוון טול כרם. התקשרנו למוקד ההומניטרי כדי לספר מה קרה ולדרוש תגובה. ח’ מהמוקד הבטיח לברר ולחזור אלי, אך זה לא קרה. ניסיתי להתקשר עוד פעמיים, גם בשעות מאוחרות יותר, אך לא הצלחתי לדבר עם ח’. מפקד המחסום גער בחייל האלים והסביר שהוא “בעייתי” והדבר ידוע למפקדיו.ללא קשר לאלימות החייל, בעיית “גירוש” אזרחי ישראל הערבים איננה חדשה והיא אופיינית להתנהלות במחסום ג’ובארה: בדרך קבע החיילים מחזירים את האזרחים הישראלים שחוזרים מכיוון טול כרם, בחזרה אל שטחי הרשות. כשפונים למפקד המחסום, ובעבר גם קרה אותו דבר כשפנינו למ”פ שהגיע למקום, התשובה תמיד זהה: מי שנכנס לשטח הרשות ללא אישור, שיחזור כפי שנכנס. כולם מדגישים אותו הדבר: אלה הנחיות מגבוה. נציגי מת”ק אינם מתערבים – טוענים שנושא היחס לאזרחי ישראל איננו בתחום טיפולם. מצד שני, כשאנו פונות למוקד ההומניטרי של הצבא, שם תמיד כולם מופתעים ואינם מאמינים שזה קורה. בכל פעם מפקד המוקד מופתע וטוען ש”לא יכול להיות”. הוא מבקש זמן כדי לבדוק את הנושא. לפעמים זה עוזר והחיילים מקבלים הנחיה אחרת, לפעמים הבירור לוקח כל-כך הרבה זמן עד שהופך ללא רלוונטי: האנשים גורשו, אנחנו כבר צריכות לעזוב והתשובה וההנחיה החדשה לחיילים לא מגיעה.10:40 – אל המחסום מגיעה אזרחית ישראלית עם ילדה קטנה. היא מבקשת לאפשר לילדה, אזרחית ישראלית, לעבור לכיוון טול כרם. שם, בצד השני מחכה אחותה של האישה, אם הילדה. מפקד המחסום לא מסכים ודורש שהאם תגיע למחסום. מאחר ולאם אין טלפון, אין אפשרות להודיע לה שתתקרב. לאחר המתנה די ארוכה, האישה עם הילדה עוזבות. כ-10 דקות מאוחר יותר מגיעה אל מחסום, מכיוון טול כרם, האם עם עוד ילד קטן. מתברר שהיא אזרחית ישראלית וכך גם שני ילדיה. אביהם, בעלה של האישה, הוא פלשתינאי המתגורר בטול כרם. עד ללפני זמן קצר הם יכלו לבקר אצלו על סמך צילום תעודת הזהות שלו בה האישה רשומה כאישתו. ההנחיות החדשות של אלוף פיקוד המרכז מבטלות את הנוהל ואוסרות באופן גורף כניסת ישראלים אל שטחי הרשות, גם כשמדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה. בעקבות ההנחיה, האישה פחדה להתקרב אל המחסום מחשש שלא תורשה לחזור אל בעלה. מצד שני, היא רצתה לקחת את ילדתה. היא נעמדה לפני בחירה: או הילדה , או הבעל. כמובן, האלוף ניצח – היא ויתרה כדי לא להשאיר לבדה את הילדה. התקשרנו אל שירן, קצינת תלונות הציבור בפיקוד המרכז וקבלנו תשובה, שהאישה יכולה לבקש אישור מיוחד, עבורה ועבור ילדיה, לביקור בתאריכים מוגדרים מראש. היא צריכה לשלוח פקס עם הבקשה ללשכתו של אלוף פיקוד המרכז. הבקשה תטופל תוך שבוע-שבועיים. האם יתקבל האישור? מי יודע? ומדוע לא אישור קבוע אלא לתאריכים ספציפיים?מסרנו לאישה את כל הפרטים, השארנו לה מספר הטלפון של המוקד להגנת הפרט ושלי ולקחנו אותה ואת ילדתה הביתה. 11:05 – תושב ג’ובארה (שמו ומספר הטלפון שמורים אצלנו) פנה לעזרה. בעת פשיטת צה”ל על טול כרם בתאריך 27/7/05, נכנסו ג’יפים צבאיים אל שדותיו ובשטח של כ-7 דונמים הרסו את מערכת ההשקיה, השתילים, ובעצם –הכל. הנזק מוערך באלפי שקלים. מסרנו לאיש את מספר הטלפון של המוקד להגנת הפרט וענבל תישאר אתו בקשר.עזבנו בשעה 11:45.