בית לחם וסביבתה, יום ד’ 09.11.05 , בוקר משקיפות: רחל מ., נאוה א. (מדווחת) יום רביעי – כיבוש נינוח ושגרתי. 06:30 בית אומר:, משימה ראשונה – למצוא את המכולת של א’ ולמסור לו חבילת מסמכים מחיה – בוצע. בכניסה לכפר שני חיילים במחסום הכניסה לכפר, שניים במחסום היציאה מהכפר ועוד חיילים מציצים מחרכי מגדל השמירה. בדיקות רכב בשני הכיוונים. רק כלי רכב מורשים לעבור דרך המחסו – הולכי גל צריכים לעבור מהצד, מעל תלולית עפר גבוהה וחלקלקה. אדם זקן עם מקל בידו יורד בקושי ובחשש במורד העפר. לדברי המפקד, אסור לאנשים לעבור דרך הכביש הסלול, המחסום, כי “כל יום זורקים אבנים…”. זקנים וקשי הליכה נעמדים ליד קצה המחסום ומקבלים אישור ללכת רגלי דרך כביש המחסום.אוטובוסים דחוסים במאות תלמידים, משאיות ומוניות נבדקים באופן מאוד שטחי הן בכניסה, הן ביציאה07:40 – המפקד עובר ממקומו בכניסה לכפר לקצה השני של היציאה. התנועה היא חד כיוונית בכל הזמן, עכשיו היא נעצרת לחלוטין ל 20 דקות!! במעלה הכביש מתווכח המפקד עם בעל מכונית פרטית שחושב שמותר לו, סתם כך, לצאת מהכפר שלו ולעלות על כביש 60 המשמש בעיקר מתנחלים. הוא לא יוצא!07:50 – משתי מוניות המחכות בכניסה לכפר יורדים כל התלמידים ומתחילים לרוץ, כ-4 ק”מ, בדרך לבית הספר. יש להם בחינה בעוד 10 דקות!החייל הבודד שנשאר למטה נשען על עמוד הבטון ולא בודק את המכוניות המחכות – אין לו סמכויות, הוא גם לא יודע מתי המפקד יחזור. רחל עולה מסביב, דרך חסימת העפר, אל המפקד במחסום העליון כדי לשאול לפשר העיכוב. אין תגובה.08:05 – מתחילים לשחרר מכוניות מלמעלה ותוך שניות נוצר פקק תנועה חמור למטה, בכניסה לכפר. המפקד יורד ומעביר את הנהגים שהיו מעוכבות חצי שעה, מבלי להעיף אפילו מבט בתעודותיהם. אז למה נתנו להם לחכות? 08:30 מת”ק עציון: – 8 גברים מחכים בסככה, המת”ק פתוח, אך אין קבלת קהל. רחל יוצאת אל הקרוסלה ומנגנת עם טבעת הנישואין על הגדר. החייל שעל הגג שומע את המוזיקה ומסביר שהמת”ק יפתח “כשנקבל פקודה”.תוך שתי דקות נקראים האנשים לחלונות.08:45 – כל שמונת הממתינים משוחררים עם תעודה מגנטית. חמישה חדשים מגיעים.