ניגשנו קודם למנזר. הדלת היתה פתוחה אולם רק מעט אנשים עברו דרכה. כמה אנשים טיפסו מעל החומה במה שהיה הפישפש ונתקלו ב- 3 אנשי מג”ב שחיכו להם ברחוב.

מרבית האנשים עוברים עתה דרך הפתח החדש במורד הכביש. ראינו שם מעוכב אחד אבל לא עצרנו לברר פרטים.

מלון כליף

המשכנו למלון. 2 קראוונים נמצאים עתה ממול הפתח. כל המקום מוזנח ומלוכלך. גדר מתכת נוספת נבנתה בחצר מאחרי המלון. לחומה נוספה כמחצית המטר של גדר, כנראה חשמלית, למניעת מעבר מעל תשעת המטרים של החומה. אין יציאה לכיוון התנחלות מוסקוביץ.

הקונטיינר

נסענו לקונטיינר דרך כביש קידר. כאשר הגענו לא היו מכוניות או אנשים במחסום. תוך דקות היה חילוף משמרות ורק איש המת”ק נשאר. המשמרת החדשה של מג”ב היתה מאוד לא יעילה. הגרועה ביותר שראינו בשטח. נציג המת”ק פעל – העביר מכוניות תוך הנפת יד. כל היתר היו בפנים, השמיעו מוסיקה קולנית, התבדחו בינם לבין עצמם כשבאותו הזמן חיכו בחוץ שורות של מכוניות פלסטיניות. מדי פעם נציג המת”ק הבחין שמכוניות מחכות בצד השני ומייד העביר את כולן, עד שהמסלול התפנה. ,

המתכונת היתה שלאחר שמכוניות רבות הצטברו, היתה הבחנה במצב – העברה מהירה של כולן בלי שום רמז לבדיקה וחזרה פנימה. ברגע מסוים, לאחר שבחורה צעירה אטרקטיבית הגיעה עם כלבה, האדישות התארכה הרבה מעבר למה שהיה קודם לכן – טילפנו לסעיד וו’ איד, מפקד הקונטיינר והתלוננו על חוסר התיפקוד של המשמרת במחסום. כאשר השוטרים ראו אותי מדברת בטלפון הם התחילו להעביר את המכוניות – אולם זה נמשך רק מספר דקות. כאשר סיפור המכוניות המחכות חזר על עצמו צעקתי לשוטרים שאנשים מחכים בכדי לעבור. הם יצאו מייד והתחילו להעביר את המכוניות. לכל מי שטוען שהמחסומים דרושים מטעמי ביטחון כדאי היה להגיע לקונטיינר היום.