קלנדיה, שועפט
קלנדיה ושועפאט – בוקר יום ב’, 19.12.05 הדס בן א., ענת ט. (מדווחת): קלנדיה, 7:00:אין כיכר. אין מעבר מכוניות מזרחה. הטרנזיטים עברו לכביש א-ראם, מאחורי בטונדות. בדרכנו למחסום אנחנו פוגשות אדם ושתי בנות קטנות המבקש עזרה: הם תושבי העיר העתיקה ונסעו לבקר משפחה באזור קלנדיה. אותו ואת הבנות העבירו חזרה, אשתו ההרה והתינוק אינם מורשים לעבור – יש לה תעודת זהות פלשתינית + אישור שהייה ושינה בירושלים ובקשה עומדת לאיחוד משפחות. זה המצב לאורך כל המשמרת – מקרים של שרירות לב והחמרה ללא שום הנחות. על המקרה הזה אנחנו מדווחים לא. קצין פניות הציבור מהמת”ק ולמוקד ההומניטרי, אך ללא הועיל. באיזשהו שלב האישה שמחכה לנו מעבר לגדר, נעלמת. התייאשה כנראה ונסעה מסביב (50 דקות, 45 ש”ח). ח. נציג המת”ק נוכח במקום, ואינו עושה דבר. אנחנו מדווחות לאו., לע. ז., לא., נציגת דובר צה”ל מהחטיבה, ולעוד אנשים גם על האווירה המתוחה מאוד במחסום. הגדוד לא הוחלף מאז הפיגוע, והעצבנות והכעס ניכרים. בודקים כל אחד ואחד שעובר בצורה מדוקדקת, כולל ילדים, ומדי פעם, כשיש אי סדרים בתור הארוך – המחסום נסגר. האווירה על סף פיצוץ. יש התקהלות נערים המחכים לחבריהם התקועים במחסום בסמוך ליציאה, והדבר מפריע לחיילים. מפקדת המחסום מנסה לפעול בשקט ובהגינות, אך ההוראות דרקוניות לחלוטין. למשל: אימא עם ילד נכה ומפגר שכלית מנסה להגיע להדסה לבדיקה – יש לה טופס זימון להיום. לילד תעודה ישראלית, לה תעודה פלשתינית, האבא בחו”ל – לא עוברת וזהו זה. נערים הלומדים בביה”ס התיכון המקצועי בעטרות – בעלי התעודות הפלשתיניות לא עוברים מאז סגירת המחסום – אין להם כסף לנסוע מסביב והם חוזרים הביתה. אחד מהם, בעל תעודה ישראלית דווקא, מנסה לעקוף אחרי שעה וחצי של עמידה בתור במחסום, ולעבור דרך הנתיב הומניטרי הנפתח לסירוגין. הוא ננזף ומעוכב(!) – התלונות שלנו לא עוזרות, עד עזיבתנו אחרי שעה עדיין לא שוחרר. אנו מקבלים תלונות גם מהורי הילדים המוגבלים הגרים בקלנדיה ובכפר עקב שצריכים להגיע להסעה בבוקר, שאין דרך להגיע בזמן. המחסום עמוס, ואין מי ששועה לאישורים המיוחדים ולתחינותיהם. נאמר לנו שביום שלישי, ה-20.12 ייפתח המסוף החדש לבעלי תעודות כחולות, וביום חמישי לכולם, עם נציגוּת מת”ק במקום. אנחנו מוסרות זאת לפלשתינים ומקוות שאכן תהיה הקלה ביום חמישי. אין עומס של תנועת כלי רכב מראמאללה. שועאפאט 9:45: כדי להגיע לשועאפאט אנו נאלצות לנסוע לכביש בגין חזרה מקלנדיה ולצאת לצומת הגבעה הצרפתית. הדרך לא-ראם, כאמור, חסומה. המחסום לא עמוס. עוברים גם מבוגרים בעלי תעודות פלשתיניות. ילד בן 14 בדרכו לביה”ס נשלח הביתה להביא את האישור הקדם-ת”ז ישראלית. ג. כ., מפקד המחסום “לא מסכים שהוא יסתובב בלי האישור הזה בירושלים.” יש צעיר מעוכב, ואנחנו מנסות לברר כמה זמן. אחרי כמה גערות ופקודות שנתרחק, נקראת הדס לשיחה עם מפקד המחסום. השיחה מתארכת, המעוכב נשלח עם מקדחתו חזרה; ובסוף השיחה מסכים המפקד שנבקש לדעת את זמן העיכוב, ואם יוכלו לענות לנו – יענו.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-