חווארה, יום חמישי 2.3.06 אחה”צ משתתפות: מיכל ס., טלי ש.(אורחת) לירית ל. (מדווחת) בצומת תפוח 8 רכבים נבדקים באיטיות מכיוון אריאל ו-16 בכיוון השני.בצומת יצהר מחסום פתע 11 רכבים מכיוון חווארה בכפר חווארה אנחנו ניגשות לבדוק, על פי הנחיית דפנה בית שנלקח מיושביו מתוקף “נוהל אלמנת קש”. הבית ממוקם כך שיש ממנו תצפית טובה לביתא, שם היו יריות בלילה, כך מספרים לנו.ב-3 לפנות בוקר נכנס הצבא לבית, העיר את כל יושביו וריכז אותם בחדר אחד בקומה התחתונה. הטלפון נותק והסלולריים נלקחו. אחד האחים הספיק עוד לדווח לאח שגר ליד’ עד שהתגלה הסלולרי ונלקח. על הבית נתלו שני דגלי ישראל, לתפארת מדינת ישראל ושני דגלי יחידה על שום גאוות היחידה. התקרבנו שלושתנו אל הבית. ניתן היה לראות מחלון החדר את הילדים מציצים, מנופפים לשלום.מרגע שהתקרבנו נפתח לעברנו “נוהל עצירת חשוד” כך שלא יכולנו עוד להתקרב ולשאול שאלות.שוחחנו עם האח שגר ליד, שסיפר לנו שלפני חמישה חודשים ישב הצבא, בבית אחיו 16 יום שברו את השיש והשאירו חשבון חשמל של 900 ₪ שלא שולם עד היום. במחסום חווארה הלחץ הרגיל. קצת אחרי בואנו נפתח התור ההומניטרי. ע. מפקד המחסום וכן שאר החיילים לא מאפשרים לנו לעבור את עמדת בידוק התעודות, מה שמקשה מאוד על הצפיה.ניגשים אלינו איש צעיר וגבר מבוגר. הצעיר מספר שלא נכנס לשכם 4 שנים כי אינו מוכן למעמד המשפיל במחסום. אם מדברים לא יפה לזקנה, הוא מרגיש חובה להגיב ואז הוא מסתבך. אז הוא פשוט נמנע.המבוגר משתף אותנו בהמתנה הארוכה שעברה עליו עתה, בהשפלה המתמשכת ובייאוש..שתי נשים הנושאות סלים ושני ילדים, עוקפות את התור. החייל מתווכח עם האם הזקנה ,לבסוף בודק את תיקיה ונותן לה לעבור. את הבת עם שני הילדים הוא מחזיר אחורה לתור. הן מנסות מתחננות, כלום לא עוזר. הוא מזהיר אותן שאם יתעקשו יחזיר גם את האם לתור. האם הזקנה מתיישבת על הארץ ומחכה לביתה. היא תגיע אחרי שעה בערך.בעמדת בידוק הת”זים חייל “מגדיל ראש”. הוא ממש רץ אחרי אנשים שיצאו מהמחסום בקריאות “יאללה”. עוזב את העמדה והולך אחרי נשים גברים וילדים על מנת לזרז אותם בגסות ראויה לציון. גם בעמדה שלו הוא לא מחפף. מכוון את הנשק לפניהם של העוברים, גם לפני ילדים קטנים. אשה יוצאת מהבדיקה, הולכת לאט יותר תוך כדי שהיא מכניסה את התעודה לארנק ואת הארנק לתיק. היא זוכה מיד לנזיפה וקריאות זירוז שמתאימות, אולי, לחמור תועה. ב-16:45 “נוהל הפסקת חיים”. המחסום עומד מלכת. אף אחד לא זז. עוצרים המוני אדם המחסום הדרומי והמונים בצפוני. מסדרים אותם בשני טורים. ביציאה משכם ההוראה לא ברורה. רגע נותנים לעבור ורגע עוצרים. חייל נעמד על הבטונדה, אוחז ברובה ומכוון אל מול התור תוך שהוא מניע את הרובה מצד לצד בתנועה של “ריסוס”. החיילים חוסמים את ההמון. צועקים. נרגשים. מתהלכים, מאיימים. ב-17:25 מוסר הנוהל אבל אז לא ברור להם איך מעבירים את ההמון. הם מתחילים לאסוף תעודות, בודקים רגע ומחזירים אנשים חזרה, לא מאפשרים להם לעבור לשכם. רגע אחרי, כנראה משתנה ההוראה ואנשים מופנים לשכם. אלו שהופנו אחורה “אכלו אותה”. אחד שמנסה לחזור לא יכול. אי אפשר לשבור את המילה. הוא היה בדיוק בדקה שאסור היה להיכנס לשכם, אז שילך “למאיפה שהוא בא”. ברגע אחד,החיילים זזים אחורה ומאפשרים לכולם לעבור בבת אחת. כולם מתחילים לרוץ, שמא תשתנה ההוראה הזו עוד רגע. חייל אחד ברובה שלוף, אומר לחברו בעוד האנשים רצים “תראה אותם, מה עשו פה, מערב פרוע עשו פה”.בחור עם דרכון ירדני רוצה לעבור. הוא היה בתוך ההמון והוא מאלה שתעודתו נלקחה לבדיקה, רגע לפני שכולם שוחררו. החייל מביט בדרכון, מראה לחיילים האחרים ואז שואל בקול רם “מישהו פה יודע אנגלית? דממה. אף אחד לא עונה. אני מתקרבת לאט, חושבת לעזור בעניין אבל, עד שאני מתקרבת הוא כבר עם הפלאפון ביד “אמא?! פספורט א-קספירד? מה זה אומר?”17:50 – אנחנו עוזבות את המחסום. בצומת תפוח 40 רכבים מכיוון חווארה. מהמתנה להמתנה להמתנה. עושה הרושם שזה לא יגמר לעולם.