ענבתא, יום ב’, 22.5.06, אחה”צמשקיפות: ניבה ד’, ציונה ש’ (מדווחת) ענבתאהרושם הכללי הוא שאנשים פחות ופחות יכולים לנוע, להתפרנס או ללמוד. כמו עניבת חנק נכרכת מסביב לצווארם הבידול מעקר מהם את אפשרות הפרנסה העלובות שהיו להם לפניו. 13:30 בחלפנו מעל לכביש התחתי בג’בארה עומדים על הגבעה נהגי מוניות ומתלוננים כי אין להם פרנסה, בשל העדר האפשרות להיכנס לשער הדרומי. אחד מהם גר כ-300 מ’ מן המחסום הדרומי, אולם חייב להיכנס דרך ענבתא ולעשות עיקוף ענק, כדי להגיע לביתו. . 13:40 – בכניסה לענבתא אין כמעט כלי רכב, אלא רק מוניות. נהגים תושבי בית ליד, שופא וספארין מורשים להיכנס לענבתא, אחרים מחכים במחסום שיגיע איזה הולך רגל נדיר שיזדקק לשירותם. במחסום החיילים מתוחים, מפקד המחסום צועק, לא מקשיב לבקשות – חלק מן האנשים, בתוכם אנשים מאוד מבוגרים , נשלחים חזרה לטול כרם, וכך גם חלק מן המכוניות. לא הצלחנו להבין לפי אילו הוראות. מאחר שהחיילים לא נטו לדבר עימנו, פנינו למוקד ההומניטרי. אולי שם יעזרו לנו להבין מה קורה. . כעבור רבע שעה חזרה אלינו שירה בתשובה שהבוקר בענבתא מצאו מטענים, ולכן יש בלגן. למעשה אף אחד לא יודע מה ההוראות. 14:00 – נהג מירושלים המזרחית בא כמידי יום כדי להעביר דואר. הוא אינו רוצה להיכנס, אך עומד במחסום, ומסביר למפקד המחסום בעדינות, כי הוא רוצה לראות אם באו לקחת את הדואר שלו. מפקד המחסום מגרש אותו: “אתם חושבים, שאתם בעלי הבית פה?” – האיש מושפל, נסוג, וממלמל: “כך רוצים שלום”, איך יהיה שלום??” קבוצת אנשים, בגילים שונים, עומדים עלובים עם התעודות ביד, במרחק של כ- 6 מ’ מן המחסום, ומחכים בשקט שיקראו להם. אך לטעמו של המפקד אינם עומדים מספיק רחוק. והוא צועק עליהם באדנות. “כולם ארג’ע לעץ”. (המרוחק בשלושה מ’ נוספים). ומכיוון שלא מיהרו למלא את הפקודה הוא צורח: “אף אחד לא עובר. תעופו ימינה”.15:00 –משאית חול של של נהג ישראלי מתקרבת למחסום. לנהג יש אישור תקף ממשרד הבטחון להיכנס לטול כרם. הוא נשלח למחסום (ארתאח) 700. אולם הוא מספר, שהוא בא עכשיו ממחסום 700, שם יש עכשיו חברת אבטחה אזרחית.. והם טענו, שלא יכולים להכניס אנשים עם אישור משרד הבטחון, ושלחו אותו לענבתא. מפקד המחסום בענבתא שולח אותו לארתאח.. אנו מרימות טלפון למספר המצוין באישור משרד הבטחון. התשובה היא: “יש להם אישור שייכנסו במחסום 700. מה הבעייה? ” אבל לא מאפשרים להם להיכנס. שלוש שעות היה העניין בבירור. הטלפונים שלנו לא הצליחו לזרז את הבירור.. כעבור שלוש שעות התייאש הבחור וחזר עם המשאית לביתו. הלך יום עבודה.. . למחרת בבוקר התקשרתי שוב למשרד הבטחון והופניתי ליחידת המעברים. שם נאמר לי שהם מאפשרים כניסה רק לעובדים ישראלים עבור מפעל מלט של אדם בשם סבי עשי. “ומה עם האישור התקף שבידי האיש, שעליו חתומה קצינה משרד הבטחון. אולי הוא נפל בין הספסלים ” אני עונה . האיש מגחך, “אף אחד לא נופל אצלינו בין הספסלים”. קלקלנו לכן את גן העדן”. סופו של דבר האיש ינסה באמצעות הקבלן להשיג אישור כניסה ממחסום אחר. אך הסיפור מוזר.