בית איבא,יום ד’,06.09.06, אחה”צמשקיפות: אלישבע א’, שרה פ’, תמי כ’ (מדווחת) לפני מחסום בית איבא עמד תור של מכוניות עד למחצבה. החננו את המכונית וצעדנו למחסום ברגל.15:30 בגלל העומס הרב, התקשנו לספור את כלי הרכב הממתינים למעבר. בבית- הקפה ספרו לנו שלפני שהגענו היה איזה שהוא אירוע כאשר פלסטינאי “השתולל” והוכה קשות בידי החיילים. הוא הועבר לבית החולים על ידי אמבולנס. לא הצלחנו לאמת את הידיעה הזאת או לקבל מידע נוסף.במחסום היו כ- 30 מעוכבים. בכניסה לבית איבא היו תורים ארוכים. קשה היה להעריך את מספר הממתינים [מאות !]. הנכנסים, רובם היו סטודנטים בדרכם לביתם. שמענו שהנשים המתינו כשעה והגברים כ- 3 שעות.15:40 עוד 2 מעוכבים ועדיין לא ראינו אף אחד שמשתחרר מהמכלאה. טלפנו למוקד. מ’ הבטיחה לדבר עם המת”ק וגם סיפרה לנו על אירוע דקירה במחסום. גם על זה לא קבלנו מידע נוסף. לאחר זמן מה כאשר לא הגיע המת”ק והרעש במקום היה ללא נשוא, חזרנו וטלפנו למוקד. תשובתה של מ’ היתה: המת”קים כבר במחסום [לא יתכן שיהיה במחסום מת”ק ושאנו לא נראה אותו !]. ניסינו גם לדבר ישירות עם המת”ק ולא נענינו.ניסיונות אחדים לדבר עם מפקד המחסום נענו בסרוב מוחלט ובהאשמה “שאנו מפריעות לו בעבודתו”. המפקד נראה מבולבל ומתוח. העומדים בתור המשיכו בשירה ובצעקות [“אללה אכבר”]. ניסיון של אלישבע להביא למעוכבים מים זכה לתגובה נרגזת של המפקד שהזהיר אותנו לא לזוז ממקומנו. המפקד לקח מצלמה וצילם את אלישבע והסביר “שאביו הוא עו”ד חשוב והוא יגיש נגדנו תלונה על הפרעה לעבודת החיילים”.לא ניתן היה לדבר עם המעוכבים. וגם לא לראות את אורך התור. ולכן הדו”ח לוקה בחסר. את המכלאה הקיפו בתלתלים ואילצו את המעוכבים לדלג מעל התלתלים לתוך המכלאה .16:00 עדיין לא שוחררו המעוכבים. ונוספו אחרים.התור בכניסה לשכם דליל ובכל- זאת החיילים שומרים כל הזמן על מרחק. הפלסטינאים ממשיכים להרעיש והשירה נשמעת מאורגנת.16:20 הגיע שוטר שהוזמן על ידי מפקד המחסום. השוטר מורה לנו לעזוב את המקום. שרה פתחה בשיחה עם השוטר והסבירה לו שהצבא מעוניין בנוכחותנו ואף תומך בכך. בעקבות השיחה איפשר לה השוטר לחזור למחסום ולדבר עם המפקד. כששרה הגיעה למחסום היא גילתה שם 2 מת”קים שהופיעו מאי- שם. היא התקרבה אליהם כדי להודות להם על בואם והם הפנו לה עורף.16:40 עזבנו את המחסום מבואסות וחפויות- ראש