שייח’ סעד, אבו-דיס, מחסום הזיתים,

יום שישי 20/10/06 בוקר משקיפות ומדווחות: מיכל ז., קלר א.

12:40 – 8:50 תמצית הרבה רימוני גז והלם.

עשרות אנשי “ביטחון” בכל מקום. שייח’ סעד סגר מוחלט, אין הנחות לאף אחד.
א. כועס, רימון הלם על החזה מוכן לפעולה.
מעבר הזיתים:
עוברים גברים בעלי אישורים ומעל גיל 45 , נשים ללא הגבלת גיל, ילדים עד גיל 10 .
8:50 שייח’ סעד
כשאנחנו מגיעות יש יותר מג”בניקים מאשר פלסטינים.
בשביל העפר בכיוון ההפוך לירושלים עומדים 4 שוטרי מג”ב. צעירים מאוד, לא מכירים את מחסוםווטש, תקיפים, עוצרים אותנו ודורשים תעודות זהות. מבררים בטלפון האם מותר לנו להיות כאן, ב”כביש ביטחון” ומכריזים שעד כאן בסדר אבל מהמקום שבו הכביש סלול אסור לנו להתקדם. קולות פיצוצים – תושבים מספרים שזרקו רימוני הלם (לכן יש מעט אנשים כעת).
לשאלה מדוע זרקו רימוני הלם, א. עונה שהיה צורך לפזר את ההתקהלות. לדבריו היו שם 50 איש – תמונה רגילה בכל יום שישי: לפחות 50 אנשים מחכים שאולי יצליחו לעבור.
אבל היום א. כועס ואינו מתנהג כפי שדיווחנו בעבר (נהג לפנות בנימוס לפלסטינים, להקשיב להם ודיבר איתם בערבית). היום קשיחות רבה: יש פקודות, יש שרשרת פיקוד, עוברים רק עם אישורים ולפי הגבלות גיל: גברים מגיל 45 , נשים – 40. גבר עם אישור מתחנן לעבור אך נדחה בצעקות: הוא רק בן 44 וחודשיים.
זקן מגיע על חמור. א. מתפרץ עליו: “אפילו אנשים לא עוברים כאן, אתה חושב שחמור יעבור!? זה לא מעבר לרכב כאן!”
טלפון למת”ק לא עוזר: נמסר שם שצריך לעבור דרך ה”מעברים” הרשמיים. בשייח’ סעד שום דבר לא רשמי כנראה.
א. מספר בכעס רב שבשבת האחרונה פלסטיני תקף מג”בניק ושתושבי הכפר עזרו לו להימלט – מכאן האווירה הנקמנית. – כל הכפר עזר לו?- כווולם.
10:15 אבו-דיס: הפשפש 2 מג”בניקים צעירים, לא מכירים את מחסום ווטש ומנסים למנוע מאיתנו לעבור לצד המזרחי של המחסום. הוסיפו שם סלילי תיל היוצרים פרוזדור צר עוד יותר מאשר בשיח’ סעד. מגיע שוטר נוסף ומעביר אותנו. מתעורר וויכוח ביניהם.
10:30 מחסום הזיתים אנו יורדות מהרכב בקצה הכביש המוביל עד למעבר הזיתים כיון שיש חסימה ולא מאפשרים לרכבים לנסוע עד ל”מעבר”. עשרות אנשים הולכים ומספרים שזה כך מהבוקר. בוודאי עברו או ניסו לעבור אלפים.
באמצע הדרך עומד רכב צבאי ו- 4 מג”בניקים חוסמים, בודקים, מחזירים. קרוב יותר ל”מעבר זיתון” חסימה שלישית לפני שנכנסים לתוך ה”מעבר”. גם בכביש היורד מכיוון עזריה, ליד “מעבר זיתון” חסימה ו- 6 מג”בניקים הודפים פלסטינים לאחור. ב”מעבר זיתון” עצמו מצליחים לעבור אנשים רבים, אחרי הסינון שנעשה בכל החסימות שבדרך. מדדנו זמן ממוצע של 10 דקות בין העמידה לפני הקרוסלות, ליציאה לכיוון הטרנזיטים המחכים בצד השני. יש גם משטרה כחולה. שוטר בכיר אומר לנו שעכשיו כל הנשים עוברות, ללא הגבלת גיל וללא אישור מיוחד, ילדים עד גיל 10 כנ”ל וגברים מגיל 45 .
תוקפנות וגסות מצד המג”בניקים. גבר בן 40 מתחנן לעבור לתפילה. “לך הביתה, יאללה, אתה סתום? לך כבר!” שוטר אחר מלגלג: “תחזור בעוד 5 שנים”.
2 מלוות אקומניות מספרות לנו שבבוקר בערך ב- 8:00 נזרקו 2 רימוני הלם למרות שהיו מעט אנשים (אולי עשרה אנשים) ושני אנשים נפגעו. הן צילמו ומראות לנו תמונה של אדם שרגלו מדממת.
12:30 חזרה לשייח’ סעד אנשים מספרים שלפני חצי שעה זרקו 4 רימוני גז וגם מספר רימוני הלם,
סתם כך, בתוך קהל האנשים, כולל נשים וילדים.
אומרים שאישה נפגעה.אנחנו מוצאות על הארץ ליד סלילי התיל 4 תרמילים של גז. כתוב עליהם: “כדור גז 1,5 – משטרת ישראל” התושבים מספרים שהגיעו ‘כוחות מיוחדים’ וזרקו רימונים. אנחנו שואלות את המג”בניקים שבמקום (חלקם היו שם גם בבוקר) אבל משום מה אף אחד מהם לא ראה, לא שמע, לא יודע מה ולמה זרקו. ‘שלושת הקופים’.
אולי אפשר למצוא בזה משהו חיובי: עדיין לא נעלמה לחלוטין הבושה ונוח יותר לומר: “לא יודע, תפנו למפקד”… עוד יום של דאגה ישראלית לחופש הפולחן ביום שישי האחרון של חודש הרמדאן.