ענבתא, א-ראס, ג’בארה , יום ראשון 22.10.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס., סוזאן ל. (מדווחת)אורחת: ג’וליה סיכוםבארץ הזאת אנו עדיין ממתינות לסוג המנהיגות המעיזה לחשוב ולפעול בהתאם לדברי הרולד וושינגטון המנוח, שאמר כשנבחר לראש העיר השחור הראשון של שיקגו: “המושג ‘עסקים כרגיל’ לא יתקבל כאן”. עד אז, היעדרם של חלופות משמעותיות בחלק זה של העולם, פירושו שנישאר עם ,עסקים כרגיל”: שום דבר לא טיפוסי, יוצא דופן, לא סדיר, לא מקובל או לא רגיל למשמרת של מחסוםWatch בגדה במערבית הכבושה.ענבתא 15:10 בכניסה למחסום נמשך כמלוא הקצב תהליך ההעברה מגב אל גב: סחורות מועברות ממשאית ישראלית למשאית פלסטינאית.עוצר אותנו רופא עם משפחתו שאינם מצליחים לעבור את המחסום במכוניתם, על מנת לאסוף את האם מטול כרם, כדי לחגוג יחד את ה’עיד’. בתוך המכונית, בעלת לוחיות זיהוי ישראליות צהובות, יש תינוק ישן וילדה קטנה. זאת משפחה ירושלמית – היא בעלת תעודת זהות כחולה והוא בעל תעודת זהות ירוקה: שיחות אינספור לאנשים שונים אינן יכולות לשנות את “הפקודות” הנוחתות מעל. אף אחד במכונית זו איננו יכול להיכנס לטול כרם. תארו לעצמכם שזה היה קורה ליהודים ישראליים ביום חגם. אין זה מפתיע שהמשפחה איננה מעלה על דעתה להשאיר את מכוניתה במקום שכוח-האל הזה. הם בטוחים שלא ימצאו אותה למחרת בבוקר. הערה: הרבה יותר מאוחר, כשאנו נמצאות כבר בא-ראס, אנו מקבלות שיחה חוזרת מהמוקד ההומניטארי בצה”ל. הם ‘מסייעים’ – אך בצורה בלתי יעילה ומלאת מידע מטעה: הם טוענים שלהם נאמר (והם מעבירים גם לנו את המידע) שהמשפחה עברה את מחסום ענבתא ושהם בדרכם לטול כרם. משיחת הטלפון שלנו עם סאראב, הנהג, הסיפור שונה לחלוטין. הם בדרכם חזרה לירושלים. אכן ‘עיד סעיד’ – חג שמח.15:30 רכב האמר מגיע כדי לבדוק את חלקיו המפורקים של מחשב הנמצא בתוך מיניבוס החונה בחניון הרכב. מפקדה של קבוצה של ארבעה חיילים, הנמצאת במחסום עצמו, הוא סמל והחיילים הם מהסוג שעושים מעט ואוהבים לדבר בשם מפקדם. יש להם פקודות, הם טוענים, יש סגר. יש תנועה דלילה מתוך ואל טול כרם.א-ראס16:15 כבר מכביש האספלט אנו רואות מרחוק את התור הארוך של המכוניות על כביש האספלט השחור והמבריק, שנסלל לאחרונה.בשער 753 נמצאים שני חיילים המבקשים מאתנו את תעודות הזהות. בא-ראס יש חייל אחד במגדל התצפית, אחד נמצא מתחת לגג המתכת של המחסום באמצע הכביש, ושניים נמצאים בקרבת התור הארוך של המכוניות המזדחל במורד הגבעה. המפקד, ת’, הוא שוב סמל, אך פיקודיו אינם עושים דבר. הוא בעצמו בודק את כולם, החייל שמאחוריו, כבכיול כדי לאבטח אותו, עומד ברפיון עם ידיו ונשקו בצדדיו. המפקד מוציא את רוב כוחותיו על מתן הוראה לכלי הרכב ולהולכי הרגל, שגם הם רבים, “לחזור לאחור, לחזור לאחור” (בעברית) – לא ברור לאן. לחזור למקום שיספק אותו: והתור הולך וגדל – מ-14 כשהגענו עד למעל 20, תוך חצי שעה. אמבולנס של האו”ם מחכה. צום הרמדאן מתקרב לסיומו. “אתם מבינים עברית?” הוא קורא אל דוברי העברית הרהוטה (החיים על קו התפר). הם משיבים שכן.סבלנותם של הפלסטינאים הולכת ומתפוגגת. רכב בצבע כסף מבריק, שנהגו מתרגז על הזמן שהבדיקה שלו נמשכת, מנסה לתמרן למקום עדיף מלפנים, כשהוא מחכה לבדיקה. זה כבר יותר מדי עבור האנשים האחרים, המחכים זמן רב, יותר מחצי שעה על מדרון הגבעה. ממקום התצפית שלנו, אנו רואות אנשים שעומדים על סף מכות, אחד נושא מקל, וגם שומעות צעקות, הפעם לא מהצד הישראלי. הסמל אובד עצות, מטלפן לגייס תגבורת. אולם באותה מהירות שהמחזה החל, הוא מופסק, ע”י הפלסטינאים בעצמם. אחד האנשים מניח את ידו על כתפו של בעל המקל ומדבר אתו. לא ברור מה הוא אומר אבל ברור שזה נאמר בטונים נמוכים. הכול נרגע שוב. 16:40 לפתע מגיח ג’יפ עם סרן ושלושה חיילים. האם ייקח פיקוד? האם יחסל את התוהו ובוהו? מה פתאום – גם הוא צועק ואיננו מסוגל להשפיע לטובת הסדר שנחוץ כאן במקום ומיד. במקום זאת יש עכשיו יותר חיילים הצופים על מה שהם עוללו – 25 כלי רכב מחכים בתור ואוטובוס גדול ששמנו עליו עיין ושלקח לו שלושים דקות כדי להגיע לראש הגבעה. הבדיקה נמשכת לאט לאט, מבלי שמי שהוא יחשוב שיש לסדר שני תורים מקבילים, כפי שמתבקש לפי ההיגיון, ומבלי שמי שהוא יבדוק את הולכי הרגל בנפרד וכו’. הסרן מוצא את הזמן לבצע שיחות טלפון ארוכות – אולי הוא מבקש עוד עזרה לטפל בפארסה המשתוללת כאן. הולכי הרגל מחכים בסבלנות, אולם בקול רב הם פונים בעברית ל”מפקד הגדול” במקום ל”מפקד הקטן” – אך ללא תועלת.16:50 בהגיעו עם הג’יפ שלו מלא חיילים הודיע לנו הסרן באופן החלטי שהבעיות כאן נובעות מהעדר כוח אדם מספיק (מה שברור שאיננו נכון). עכשיו מגיע רכב האמר וכמעט בלתי אפשרי כבר למנות את כמות כוח האדם שיש בידי צה”ל לשפוך במדרון שכוח האל הזה. (12 חיילים – ארבעה שהיו במקום, ארבעה שהגיעו בג’יפ ועוד ארבעה שהגיעו בהאמר). יש תוהו ובוהו רבתי אך לאחר חמש דקות אין איש במחסום מלבד משמרת חדשה של חיילים שהגיעו בטנדר זה עתה (לא ג’יפ ולא האמר)!16:55 עכשיו אין אף מכונית. אולם מא-ראס אנו כבר רואות מה קורה בשער קו התפר.שער 75317:00 שקיעה יפה, כרגיל בעונה זו של השנה, אפילו במקום מחזה הכיבוש המכוער והאיום הזה, והסאגה העצובה נמשכת.ברור – זהו חזרה על המצב בא-ראס, כאשר המכוניות, שרובן כבר היו שם ונבדקו, מעוכבות עכשיו בשער 753. ואכן שני החיילים שם תוגברו ע”י ארבעה חיילים חדשים שהגיעו בהאמר.ג’בארה17:15 כשאנו עוברות את שער הכפר, מתקרב אלינו חייל, כאשר ה”מאבטח” שלו מכוון את נשקו ישירות אל המכונית שלנו ואלינו. אנו מוחות ונאמר לנו “הוא רק מבצע את תפקידו!”. המפקד, שוב סמל, שואל אם זאת המכונית שבה “נכנסנו” ואם עשינו זאת עם הדגל! ואז, סוף הדרך, הוא שואל אותנו אם יש לנו אישור כניסה בכתב! סוף המשמרת.