ארתאח, ענבתא, ג’בארה וא-ראס, יום שלישי 28.11.06 בוקרמשקיפות: שלומית ס’, מיה מ’ (מדווחת)ארתאח6:30-7:20 – הרבה פועלים נמצאים במקום, בחבורות וביחידים, מחכים לחבריהם שעדיין לא יצאו מחדרי הבדיקות. חלק אומרים שמחכים יותר משעה. מתלוננים על החרמות של קופסאות שימורים, בקבוק זיתים וכלי עבודה חקלאיים קטנים. אומרים שלפעמים לא עוברים גם עד 8:00, ואז פשוט חוזרים הביתה כי אין כבר טעם להתחיל את היום. מספרים שיש שני בודקים, עד ארבעה, והתורים ארוכים מאוד. היום נראה שהיו שלושה חדרי בדיקות. מספרים לנו על תעשיה של אישורים, כשכל “קבלן” אישורים לוקח כסף עבור שירותיו. אחרי השגת המסמכים, תשלום להסעה ולמנהל העבודה– נשארים עם מעט מאוד כסף. אחד הפועלים שעובד בקטיף מספר שפעם היה מקבל 130 ₪ למכולת תפוזים, והיום מקבל בקושי 45 ₪ אחרי כל ההוצאות. מדובר ביום עבודה של 12 שעות, מ-7:00 עד 19:00… 3.75 ש”ח לשעה. ענבתא08:30-09:00 (בדרך חזרה מבית איבא) – כעשרים רכבים מהצד המערבי של המחסום, כעשרה בצד המזרחי. מפקד המחסום מסמן לחיילים לזרז את הבדיקות. גברים ונשים מכל הגילאים מורשים לעבור. ג’בארה וא-ראס 09:00-09:45 עוכבנו מספר דקות במחסום ג’בארה עד שהובהר כי יש לנו אישור לעבור בשער. אבו חאתם ואשתו מכבדים אותנו בשתיה ובפירות, מסבירי פנים כתמיד. אשתו של אבו חאתם נפלה מעץ בזמן המסיק וסובלת מסדק בכתפה. במחסום א-ראס תור מכוניות והולכי רגל, בדיקה מתבצעת ללא עיכובים. במהלך שהותנו במקום מגיעה מיודעתנו מנשות כחול לבן, פוסעת לעברנו תוך נפנוף ידיים וקוראת בקול – “נו, ותודה כבר אמרתם להם?!?!” – בהצביעה על החיילים במקום. שלומית מסרבת לפרובוקציה, ברגישות ובנחישות הופכת את מה-שיכול-היה-להיות-ויכוח לשיחה אידיאלוגית מעניינת ועניינית. לא נשארנו לעוגות.