6.45 אייל

היום הפועלים יצאו בזמן ובכלל בזמן האחרון- חמדולילה, חוץ מימי ראשון העמוסים.

אחד מתלונן ששכרו,  300 ₪ ליום, מצטמצם לפחות מ 200 ₪ לאחר התשלומים לתחבורה ולמנהל תמורת האישורים. אבל,  למיטב ידיעתנו, מצבו טוב לעומת פועלים אחרים בשטחים הכבושים. בעבודה בהתנחלויות מרוויחים כ150 ₪ ליום ובתוך הערים הפלסטיניות השכר יכול להדרדר עד 40 ₪ ליום.  

פועל אחר מעיר שהחורף בפתח ולממתינים מחוץ למתקן אין הגנה מפני גשם. למעשה, קיימת סככה קצרה בצד הישראלי, וכשהחיילים פותחים את המתקן אז הפועלים יכולים להגיע אליה, אבל אין סככה בשטח של הרשות, עבור מי שמחכים מהלילה לפני השער. 

7.15 קלקיליה 442. 

התור קצר, הבדיקות לא ממושכות. המחסום מאויש בידי מג"ב ואליהם נוסף מתנדב של "קו התפר".

פלסטיני כבן 50 מתלונן בפנינו שקצין מג"ב היכה אותו ואת בנו אתמול, יום ג', בשעות הבוקר במחסום הזה. הפלסטיני חולץ נעל ומראה בוהן עם ציפורן שחורה מאד. קשה לנו להבין אותו, כנראה שיש לו סכרת. הוא מעונין להתלונן, רינה תפנה את תלונתו לגורם המתאים. 

8.00 צומת גי'ת

יש מחסום על כביש 60, לפני הפניה לכביש 55. מצאנו  12 מכוניות מחכות בתור, ומשך ההמתנה שנמדד היה 13 דקות. אף מכונית לא הוחזרה. המשמעות היא שיש הכבדה ניכרת על ציר תנועה ראשי בין צפון הגדה למרכזה. 

פלסטיני הורד ממכונית ועוכב. מאוחר יותר פגשנו בו בבית הקפה במחסום בית איבא ושאלנו מה ארע. מסתבר שהוא גר בנאקורה ועובד בעמנואל. הוא שכח את תעודת הזהות בבית, אבל היה לו את הכרטיס המגנטי שמקנה לו את הכניסה לשטח עמנואל. בדקנו את הכרטיס, הוא דומה לרשיון נהיגה, הוא הוצא ביולי במת"ק, יש בו צילום עדכני והוא תקף עד 2009. בכל זאת החיילים לא אפשרו לנושא התעודה הזאת לעבור, והוא איבד יום עבודה.  יוצא מכך שכרטיס שמקנה כניסה להתנחלות, לא מאפשר חציה של צומת דרכים בלב השטח הפלסטיני. זה נראה לנו כאטימות בירוקרטית או כהתעללות לשמה.

10.15 ענבתא

בשעה זו התנועה דלילה. הבדיקות מתמקדות ביוצאים מטול כרם. לא נצפו ארועים חריגים. 

בהמשך כביש 57 לכיוון מערב ראינו חבורת שוטרי יס"מ לצד ג'יפים. במבט חטוף הם נראו  ממתינים לפעולה. אולי זה קשור למסיק. 

10.40 א-ראס

התנועה דלילה. פלסטיני מעוכב, לא אזוק. לאחר כשעה וידאנו בטלפון שהוא שוחרר.

10.50 ג'ברה עליון (שער חקלאי)

כרגע שקט. החיילים מאשרים שבבוקר יש תנועה ערה יותר בגלל המסיק. לדבריהם, השער החקלאי של פרעון אכן נפתח 3 פעמים ביום בעונת המסיק. לנו אין דרך להגיע לשם ולבדוק.

החזרה לישראל זימנה לנו סצנה הזויה. על הכביש לכיוון אירתח מצאנו חבורה צוהלת של 15 צעירות דניות הולכות ברגל. המדריכה שלהם היא מרוקאית דוברת דנית, או שלהפך. הן טיילו בשטחים הכבושים, ומינבוס הביא אותן עד מחסום ג'ברה התחתון, אבל משם רכב פלסטיני לא יכול להמשיך. לכאורה, הדניות שאלו את החיילים שאלה רגילה של מעבר גבול: איך להגיע לתחנת המוניות בצד הישראלי? החיילים ענו: שם, שם. ( ביננו, מה זה  עוד שלושה- ארבעה- חמישה קילומטרים של קו התפר?)