קלנדיה
אורחים: הסופר מריו ירגס יוסה (חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010; ב-1990 התמודד לנשיאות ארצו אך הפסיד; הוא נודע בדעותיו הליברליות; בספריו הוא מבקר את ההיררכיה של המעמדות החברתיים והגזעיים בפרו ובאמריקה הדרומית בכלל), נדב ביגלמן משוברים שתיקה וצוות צילום.
עוד יום קשה בקלנדיה – 16 שנים מאז התחלנו את המשמרות שם ואין חדש – הכיבוש “חוגג” כמעט חמישים שנה, והסבל במעבר במחסומים לא נעשה קל יותר, ואנחנו עומדות ומדווחות וכואבות.
04:00 הרבה הולכי רגל בדרכם לאזור התעשייה עטרות. במחסום מהומה רבה. כל השרוולים פתוחים אך רק שתי קרוסלות פועלות. דוחק ודחיפות של הממהרים לעבודה. האם התרגלנו גם אנו למראות הנוראים האלה? האם הם נראים היום כאילו מובנים מאליהם? מחשבות קשות שעולות ומציקות כאשר רואים את הזוועה הזו שנה אחרי שנה.
נידברנו להיפגש עם הסופר ופמלייתו בשעה 05:30, אך הם באו באיחור ניכר ונותר מעט זמן להסברים ושיחה.
עינה ווירג’ינה באו לקראת שעה 05:00. עם חברות קל יותר לקיים משמרת, יש עם מי לחלוק את הצער והכאב. ומה הכאב שלנו לעומת כאבם של הפלסטינים העוברים את ההתעללות הזו מדי יום?!
לקראת שעה 06:00 באו האורחים. מריו יוסה, איש מאיר פנים, שאל שאלות של מי שכבר ראה את הכיבוש ומבין את משמעותו. בעזרתה של עינה מצאנו מכיר ששוחח עם הסופר וסיפר (בקיצור נמרץ) את סיפורו. אנחנו הסברנו את בירוקרטית הכיבוש, את משמעות החרמת אלפי אישורים, את הרקע הפוליטי והכלכלי. סיפרנו גם סיפורים של אנשים שפגשנו לאורך השנים. למדנו שלסיפור “אישי” (לא שלנו כמובן) יש הרבה משקל.
אחרי כחצי שעה עזבו האורחים . השער “ההומניטרי” נפתח בשעה 06:30 בגלל “שלא התעוררתי”. מנשה השוטר אלים מילולית כדרכו (התלוננו בפעם המי יודע כמה – וגם הפעם כנראה לשווא). גם על גסות הרוח של המאבטחים האזרחיים כבר סיפרנו והתלוננו, וגם זה כנראה לא ישתנה. בשעה 06:30 נדרשו כ-30 עד 45 דקות למעבר. אנחנו עזבנו לקראת שעה 08:00 כאשר הלחץ עבר.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
