מחסום בית איבא

13:00 – במחסום הולכי הרגל שני תורים.  בתור ה"הומניטרי כ- 50 איש, אך הבדיקה מהירה בבודקה החדש ובסיוע איש המת"ק. לעומת זאת בתור הצעירים בתוך הקרוסלות, הכל איטי. המיכון החדש, צפצופי המגנומטר, תנועות הסיבוב, שליפת החגורות, היציאה מחוץ למחסום עם החגורה והמבט הנבוך  – כל אלה מייצרים אווירה של השפלה. זו גוברת, כאשר סג"מ ת' הצעיר גוער באנשים הממהרים לשוב ולחגור  חגורותיהם להתקדם החוצה כדי לא להפריע, כביכול, לשדה הראייה שלו.

גם על החיילים מקשה המיכון חדש. 

15:30 – מפקד המחסום דורש ממני לעזוב את המקום סמוך לקרוסלת היציאה. למעשה, רק משם אפשר לראות את המכלאה מבעד לסורגים. לטענתו השטח ביציאה מן המחסום צריך להיות פנוי. אני משיבה לו שאין לי בעיה לעמוד בכל מקום, ובלבד שאוכל לראות. את הצעתו לעמוד במרחק לא קיבלתי. בסופו של דבר עברתי לצד הדרומי של המחסום, מאחור  בו יכולתי לשוטט לאורך התור ולצפות בו היטב.

איש המת"ק מספר לנו על סכומי העתק שהוצאו על בניית המחסום. יונה מעירה שבכסף זה אפשר היה למגן את כל תושבי שדרות.

15:35 – מעוכב מוכנס למכלאה. מנקודת התצפית שלנו אנו רואות אותו מדבר עם החייל, איש המת"ק. וכעבור כ- 25 דקות הוא משוחרר. איש המת"ק מספר לנו כי הוא נהג משאית. כדי למנוע עומסים על היציאה מרבית המשאיות הנושאות סחורה יוצאות דרך עורטא, ורק למיעוט קטן יש רשיון לצאת מבית איבא. למשאית של האיש לא היה רשיון כזה. לפיכך נצטווה על ידי החיילים לחזור על עקבותיו , ואז ירד מן הרכב לקחת את תעודותיו ובאותה עת חברו, שישב לידו  "גנב" את המחסום ויצא. והוא ניסה לעבור כהולך רגל.  לכן נתפס ובסופו של דבר שוחרר באזהרה.

16:00 – הכלבנית מטפלת בכלב באהבה, עד שיוצא משכם רכב טרנזיט מלא. הנהג והנוסעים מורדים מן הרכב, והכלב נכנס לעבודה . נכנס מאחור, מטפס על המושבים, האחוריים, נכנס מלפנים – עולה על המושבים ועל ההגה, כעבור כ- 10 דקות זה מסתיים. הנהג מוציא מטלית, מרטיב אותה ועובר על כל המושבים ועל ההגה. לא ברור אם זה בגלל בוץ על רגלי הכלב או בשל היותו חיה טמאה. כל הסיפור כולו נמשך 20 דקות בקירוב.

סוף