12:35 מחסום אורנית (1474) השער סגור, רק אדם אחד מחכה ליד חומת הבטון הקטנה בכניסה לכביש המערכת. תוך שתי דקות מגיעות שלוש עגלות עם חמורים דוהרים, ועליהם בעיקר נערים צעירים מאד, שתיים ממשיכות צפונה על כביש המערכת, לאדמותיהם, כדברי האנשים בעגלה שנשארה, הממתינים לפתיחת השער. מגיעים עוד כמה אנשים בודדים מכיוון אורנית, טרקטור על כביש המערכת, מצפון, טרקטור נוסף עם עגלה ובה כמה נערים ואשה.

12:45 מגיעה מכונית לבנה עם לוחית זיהוי של רכב אזרחי, מתוכה יוצאים חמישה חיילות וחיילי מ”צ, ופותחים בזריזות את השער הגדול וגוררים אותו על גבי חומת ההפרדה. כל מי שעובר מראה את אישור המעבר וגם את תעודת הזהות. היו נערים רק עם ת.ז., פרטיהם נרשמו במחשב. כל העוברים, כ-30 במספר, תושבי עזון עתמה.

חשבנו שנפגוש גם חקלאים מח’רבת סלמן, כי השער שלהם כבר לא נפתח, ואת הצפוני יותר, הקרוב אליהם (ג’לוד) הצבא אינו פותח בצהרים, אך לא היו.

12:58 לא נראו יותר אנשים באופק, השער נסגר.

13:20 מחסום חבלה (1393)  השער כבר פתוח ומשאית ענקית עוברת דרכו לכיוון חבלה ואחריו טרקטור.  לאורך כל הזמן שעמדנו במחסום עברו בזרם אטי אך קבוע, בעיקר מכיוון חבלה, אך מדי פעם גם בכיוון השני, הולכי רגל (שנכנסו לרכבים מהן יצאו בכניסה למחסום, או נאספו ע”י אחרים), עגלות רתומות לחמורים או סוסים, טרקטורים, רכבים פרטיים ומשאיות רבות. השער להולכי רגל היה סגור. את השער הגדול פתח חייל לכל רכב, ואפילו להולכי רגל שרצו לעבור וסגר שוב אחריהם. נראה שכולם רגילים לרוטינה, המחייבת פלסטינים לעבור לאדמותיהם, או לחזור לבתיהם, בשעות קצובות על ידי הצבא.

פגשנו אשה צעירה מערב א רמדין, שדיברה אנגלית טובה, שחיכתה לאפשרות להגיע בטרמפ לנבי אליאס. היא משמשת סייעת בבית ספר בנביליאס ועוזרת לילדים עם בעיות, אחרי שש שנות לימוד באוניברסיטה.