קלנדיה
05:20 שלושה תורים מתארכים עד לקצה מגרש החניה. במגרש החניה, ערמות של חומרי בניה אך אין אף סימן לפעילות בניה. החיילת באקווריום פותחת את הקרוסלות לעתים קרובות, אך מתירה רק למעט ממתינים לעבור בכל פעם. לעומת זאת, המחליפה שלה ב6 בבוקר נותנת לקבוצות גדולות לעבור בכל פעם. שתיהן הכריזו מדי פעם שהתחנה הראשונה מתוך החמש פתוחה אך ורק לאלה שאין להם תיקים. כנראה שמכונת הבידוק בתחנה זו אינה תקינה שוב.
התורים נותרו ארוכים. מספר פעמים, היו התחלות של ריבים בכניסה לשרוול הקרוב ביותר לאקווריום, אך אנשים (בעיקר המבוגרים יותר) הרגיעו את העניינים.
ב06:02 שומר ושתי קצינות מת”ק הגיעו ומיד פתחו את השער ההומניטרי והמשיכו לפתוח אותו לסירוגין. אך הרבה אנשים הצטופפו בשער. רובם מבוגרים שנאמר להם לחכות עד לשעה 8. איננו יודעות מתי בדיוק צוות המת”ק עזב, אך ב8 עדיין היה קהל רב שהמתין לפני השער. הייתה קבוצה מאורגנת של צעירים עם מדריכיהם מטייבה, בדרך לסיור באוטובוס שכלל את חיפה. נאמר להם לחכות ל8.
אך ב8 השוטרת, שהגיעה מוקדם יותר עם חייל, הודיעה שהשער ההומניטרי סגור, וכולם- פרט לנכה בכיסא גלגלים- הופנו לתורים הרגילים. כולם היו מתוסכלים מהחלטה זו. שומר אחד אמר לאישה אחת לפחות, להמתין בשער עד שהלחץ בתחנות הבידוק (שאכן היה כבד) יפחת, והממתינים היו מבולבלים לגבי מה באמת קורה.
ההמתנה אפשרה לנו לנהל שיחה מעניינת עם אישה מרמאללה, שספרה לנו על קורות משפחתה מיפו לאחר הנכבה. למרות שהיא עצמה נולדה ברמאללה, היא מגעגעת לים, והייתה בדרכה להנות מיום על שפת הים בחיפה. ספרנו למספר נשים שהתעניינו על מחסום ווטש והאתר שלנו.
ב08:20 התורים היו קצרים מספיק (הוכלו מתחת לסככה) כדי שנצטרף אל אחד מהם. מצאנו את עצמנו ממתינות בתחנת בידוק מס’ 5, שם המתינו מספר אנשים למת”ק, שנאמר להם שיפתח רק ב9.
עזבנו ב08:57. אנחנו לא צריכות להתמודד בייסור הזה כל יום!
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-
