קלנדיה - הפועלים נאלצים להמתין בגשם כשהתורים משתרכים אל מחוץ לסככה
עוד בוקר בקלנדיה, שוב קרסו התורים
הגענו לקלנדיה ב-5:20 לערך. בחוץ חשוך עדיין, ומעת לעת יורד גשם. עם זאת יחסית היום לא קר.
בצד הפלסטיני ניצב בפינת הסככה דוכן הפלאפל על עמדת הטיגון שלו, מוכר הבייגלה גם הוא כאן עם עגלתו ובחוץ הקיוסק המחודש. גם הפעם מכניסים אנשים דרך הקרוסלות שבקצה 3 המכלאות, והם ממתינים באזור סלאלום תחום בגדרות נמוכות לקראת הגישה ל-5 עמדות הבידוק. בשלב זה התורים במצב סביר וכל 5 העמדות פתוחות. עם זאת התורים הולכים ומתארכים והגשם שיורד מדי פעם במטחים קצרים בוודאי לא מיטיב עם הפועלים העושים דרכם רגלית למחסום ולא פעם נאלצים להמתין בתורים שמשתרכים אל מחוץ לסככה.
באחת ההפוגות מהגשם, לאחר שהאיר השחר, יצאנו החוצה וניסינו לראות מבעד לגדרות איך מתקדמת הבניה באזור החדש של המחסום. עד כמה שאפשר לראות התרשמנו שכבר די מוכן. תאורה דולקת ושלטי הכוונה כבר תלויים. אחד מהם מכוון ל”שירותים”, מתקן שחסרונו כה בולט במחסום כעת. נקווה שאכן ייפתחו שירותים וגם יאריכו ימים ויהיו ראויים לשימוש…
התורים היו מסודרים ונתנו לנשים להשתלב בכניסה למכלאות. לקראת 6 ממתינים כבר כמה זכאים ליד השער ההומניטרי. מעט אחרי 6 הגיע אדם בכסא גלגלים עם מלווים והם ניגשו אל השער ההומניטרי הסגור. צלצלנו לחמ”ל כדי להודיע ולבקש שיבואו לפתוח. התשובה היתה שהשער נפתח בין 6 ל-6:30 והם לא יכולים לזרז את זה. אבל אז הגיע חייל מהמשטרה הצבאית להחלפת משמרת באקווריום (מבנה מבטון מזויין, שם יושב החייל שפותח את הקרוסלות בקצה המכלאות), מלווה בקצינה. כשהקצינה יצאה מהאקווריום עם החייל שהוחלף וחוזר לבסיס, ביקשנו ממנה שתזרז את פתיחת השער ההומניטרי לפחות עבור כסא הגלגלים. (במעבר ההומניטרי יש לצד הקרוסלה גם שער שניתן לפתוח, ואז אפשר לעבור שלא דרך הקרוסלה). הקצינה נענתה בחיוב ואכן מייד לאחר מכן הופיע מאבטח ופתח את השער, בינתיים רק עבור האיש עם כסא הגלגלים ומלוויו. הוא המשיך עימם אל עמדת הבידוק כדי לדאוג שיפתחו עבור כסא הגלגלים את השערים שבצד הקרוסלות, כדי שיוכל לעבור. בינתיים הגיע הנגד מהמת”ק וניגש מייד לפתוח את השער ההומניטרי עבור שאר הזכאים.
ב-6:50 הגיעו שתי מתנדבות מהארגון של הכנסיות, אחת מגרמניה והשניה, צעירה יותר, מצ’כיה. הן נמצאות כאן רק זמן קצר, בד”כ באות בימי שני בשעה 4:30 ובימי ששי בשעות מאוחרות יותר. שמעו הרצאה של חברתנו חנה בר”ג ורצו לפגוש אותנו, לכן באו היום.
התורים כבר לא היו ארוכים כל כך ונראו במצב סביר. אולם אז החלו אנשים לנסות להיכנס מהצד השמאלי, הפתוח יחסית, של המכלאה השמאלית, אחרים כעסו עליהם וצעקו להם שישמרו על התור. הספקנו עוד להפנות תשומת ליבן של שתי המתנדבות מחו”ל שזה עומד לקרות, ואז התורים קרסו. זה קורה בן רגע, מישהו מתחיל לדחוף, אחר רץ מאחור קדימה ואז כולם רצים ונדחפים ושלושה תורים מסודרים יחסית הופכים באחת לערימת בני אדם דוחפת וצועקת… באמת לא ברור למה זה היה צריך לקרות היום ועוד בשלב שבו התורים כבר החלו להתקצר. ואכן ערימת האנשים לא היתה כ”כ גדולה וכמעט מייד החלו להיווצר אחריה תורים מסודרים.
מסיבות אישיות היינו צריכות לעזוב מוקדם ולא יכולנו להישאר עד שיהיו שוב תורים מסודרים. קיווינו שזה לא יארך הרבה זמן. נפרדנו מהמתנדבות הזרות לאחר שיחה קצרה ועברנו דרך השער ההומניטרי. המעבר לקח כ-20-25 דקות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-