טוב, כמו בן אדם מסודר כיוונתי את המעורר לשעה 2:27 בלילה. והצלצול התמזג באופן מושלם עם החלומות. באותה שעה קמים או יוצאים מביתם עשרות אלפי פלסטינים בדרכם היומיומית למקום עבודתם.

4:05 : תרקומיא: מחסום ענק, רוחש והומה. עמוס אוטובוסים באזור הסחורות, מגרשי חניה מפותלים, קשה להבין את המבנה של האזור בפעם הראשונה. כולם חונים בכל מקום. אז חנינו.

כגודל המחסום, כמות היוצאים ממנו. לדברי הפלסטיני המקרי ששאלנו יוצאים ביום ראשון כ-20000 עובדים. בצד היוצאים כבר היו הרבה פועלים שחיכו להסעות.

מאחר וזה ביקור ראשון שלנו במקום, (שעה במכונית מרמת אביב), שאלנו את כל השאלות. ההסעות הם רק של ה”בדואים”, מוניות לבנות גדולות. 20 ₪ יקחו אותך למסמיה/קרית מלאכי, סכומים גדולים ליותר לערים מרוחקות יותר.

למרות שלא היה עלינו תג זיהוי, הקיום שלנו במקום משך תשומת לב וכן היתה נכונות לשתף.

הסיפור דומה למחסומי מעבר לישראל אחרים שאנחנו מכירות.
יום ראשון עומס גדול של אנשים, הכולל את אלה שנשארים ללינה בישראל בהמשך השבוע. תוכלו לראות בצילום צעירים שמקצרים את הדרך פנימה על ידי טיפוס על הגדר ומעבר דרך שערים לא נראים בתוך המחסום,  ועד טיפוס על הגג והליכה על הקצה, רגע לפני הנפילה וקפיצה לתוך דלת שנבלעת פנימה בלי שהבנת איך. למרות הלחץ והסיפורים מסביב על אפשרות של חנק או מחץ למי שנכנס בשעה כזאת, הכל פועל כאילו שגרה.

במגרש שלפני הכניסה יש שורה של דוכנים שמספקים לבאים כל דבר: סיגריות, פלפל, סלטים, לחם, קפה וכו.

חבורה של צעירים שלא רצתה להמחץ הביאה את הכותרת של הבוקר: צעירים מתחתנים מוקדם כדי לקבל אישור. שני אחים בני 22,23 נשואים, אחד חובק בן, ואשה בת 17, ולידם אחרים צעירים. הם מתעניינים בנו, מאיפה ולמה ושואלים על האתר שלנו. מיד נכנסים. מספרים איך לומדים עברית דרך אתרים, זה אחרי שאמר שהוא “חף מפשע”. מספרים על סדר יום שמתחיל באמצע הלילה ונגמר בערב. מכבדים בכדורי פלפל חמים ונימוכים. מוכנים לעמוד לתמונת מחזור חייכנית.

בשיחה קודמת, מספר לנו פועל מבוגר, מעל 55, שנכנס לישראל ללא אישור עקב הגיל, עובד בחקלאות שנים רבות. משתכר 20 ₪ לשעה. הרבה מתחת למינימום ולא מתלונן כי תמיד יבוא מי שיחליף אותו. מחייך ומספר את הסיפור הקשה שכתוב כאן למעלה ובוריאציות אחרות בכל הדוחות שלנו. וחבר שעומד לידו מוסיף מצידו עוד לאותו דבר. מחמד, הוא מוכן לדבר ולהצטלם, אבל לא נותן את הטלפון. יש גבול לשיתוף… הוא מספר על המקאם שנמצא ליד בני נעים, שהוא זוכר מהילדות שהיו מבלים בו, ששימש לטקסים דתיים.
כיום לא מנסים להגיע מפחד המתנחלים והצבא אבל כן מספרים לילדים על קיומו.

הנושא של תשלום עבור אישור (2600-3000) נשמע אצל הצעירים שנכנסים למעגל העבודה. המבוגרים למזלם שומרים על עבודה קבועה אצל המעסיק המקורי.

בסביבות השעה 5 התור מתחיל להיות עמוס מאד ויש לחץ באזור הכניסה. לדבריהם התור ממשיך עד השעה 9 בערך. מתלוננים על הפתיחה המאוחרת (4:00), ועל אחור להסעה ואבדן ימי עבודה.
המקומות מהם מגיעים הפועלים: תרקומיה, יאטה, סוסיה, בית אולה, בני נעים כלומר מכל האזור.
יש כאלה שצריכים לצאת ב-2:30-2 כדי להספיק להגיע ליום עבודה.

בזמן שאנחנו יוצאות חזרה הביתה 5:45, עדין מגיעים פועלים והמחסום בכניסה עדין עמוס לעייפה.