אתמול בערב בשעה 19.40 מתקשר ס’ משושחלה ואומר ששני חיילים נמצאים לפני ביתו ודורשים שנסתלק. מה לעשות? הוא שואל אותי וחשף בעצם השאלה עד כמה חייו וחיי משפחתו חשופים ואין להם אל מי לפנות. שלושה ימים היה שקט ואיש לא גרשם מביתם. עכשיו הופיעו שני חיילים, שבעצמם לא ידעו מה בדיוק עליהם לעשות מול הסירוב שקיבלו מדרי הבית. הם צלצלו למפקד שלהם שהזניק בהמשך עוד שלושה חיילים מצבא ההגנה לישראל.

הסבר: שושחלה הוא יישוב פלסטיני קטנטן ועתיק יומין, הנמצא בתהליך שחזור, הנחשב לכפר בת של הכפר הסמוך אל ח’דר (שצמוד לבית לחם בדרום). מתנחלי גוש עציון בתמיכת הצבא, מעניינים למחוק את הכפר הזה, במטרה להשלים את ייהוד השטח שבין כביש 60 לקו הירוק. במסגרת המאבק נאסר על הפלסטינים לשהות בו בלילה, ביןן שאר איסורים המכוונים לאלץ אותם לנטוש את המקום.  

עד שהגיע התגבורת ס’ שאל אם אני יכולה לדבר עם החייל (כמה זה כואב ותמים מצידו לחשוב שיש ביכולתנו [כיהודיות] לעזור במשהו). החייל לוקח את הטלפון ושואל: “מי את?” עניתי, “חברה של המשפחה.” מה הוא חשב? עו”ד של המשפחה? 
הוא מסביר לי: “זה החוק.” אני עונה, “החוק הבינלאומי אומר שאסור להתנחל על אדמה כבושה ולגרש את תושביה.”
“אני לא חייב להסביר לך,” הוא עונה ומחזיר לס’ את הטלפון. 

כעבור שעה וחצי צלצלתי להבין מה הולך? אז היום לשם שינוי לא החרימו להם את תעודות הזהות. אך ס’ חשש שלא יכניסו אותם לכפר אל ח’דר בגלל הקורונה.

הסבר: מי שחוזר מישראל לגדה נשלח לבידוד בהוראת הרשות הפלסטינית. בעיני הרשות מי שחוצה מזרחה את כביש 60, כביש אורך מצפון לדרום שרובו בשטח הגדה, נחשב כאילו בא מישראל מוכת הקורונה.

צלצלתי היום לראות אם לבסוף הגיעו בשלום לכפר אל ח’דר? כולם הגיעו, איש לא נשאר בשושחלה. הוא מביע חשש כי כשיחזרו לשושחלה בתום ימי הקורונה לא יהיה לאן לחזור. דווקא שושחלה הייתה עשויה להיות מקום אידאלי להתבודד בו מפני המגיפה וליההנות מהטבע ומעבודה חקלאית. אבל זו פריבילגיה השמורה רק למתנחלי נווה דניאל והמאחז שדה בועז.

חג חרות שמח ליהודים.