קלנדיה - פלסטינית צעירה נורתה בצהרי שבת
כרוניקה של רצח ידוע מראש.
מחסום דמים הוא מחסום קלנדיה. רבות ורבים נרצחו באותם מטרים ספורים.
יורים שם לא כדי לעצור. יורים שם כדי להרוג.
האחרונה בשורה ארוכה של רצוחים היא איבתיסאם כעבנה, פלסטינית צעירה שנורתה בצהרי שבת ה- 12.6.21 ונפלה על האספלט מתבוססת בדמה עד למותה.
האספלט שעליו נשפך דמה של איבתיסאם ועליו נשפך דמם של פלסטיניות רבות ופלסטינים רבים לפניה הוא אילם. הוא לא יודע לספר אם צעקו במותם, אם נאנחו, אם קראו לאמם או לילדיהם ואולי בכלל לאלוהיהם.
אבל הרבה עדים היו בשבת לאירוע, עדים שראו אותה מתבוססת בדמה ולא יכלו להושיט עזרה ולא יכלו למשוך אותה אל מחוץ לקו הירי. למה? – כי שערי המחסום לרכבים ולהולכי הרגל נסגרו.
זאת ועוד – משני הצדדים הגיעו אמבולנסים ולא אפשרו להם להתקרב ולהגיש עזרה לאישה ששכבה מדממת, לא לאמבולנס מכוון ירושלים ולא לאמבולנס מכוון רמאללה.
שעתיים וחצי, אולי יותר היה המחסום סגור.
כן, בכניסה יש שלט בו כתוב שהכניסה היא לרכבים בלבד, אבל לא כתוב בו שגזר הדין לנכנס בהליכה הינה הוצאה להורג. לא כתוב שמי שאינו ספון ברכב הינו בן מוות.
היה או לא היה סכין. אין עובדה להיותו ואם היה או לא היה אין זה העיקר. העיקר זה שאיש ממוגן, אחד מרבים, חמוש ברובה, ירה יריות רבות במטרה להרוג אישה חסרת ישע.
הרבה יריות נורו וכולן לפלג גופה העליון של איבתיסאם, סיפרו עדי הראיה שאיש מהם לא הבחין בסכין שהייתה לגרסת השלטונות.
שמעתי טו – טו – טו – טו… הרבה פעמים, אמר האחד,
ספרתי שבע יריות אמר אחר.
למה הגיעה איבתיסאם שגרה רחוק מהמקום ממחנה פליטים ע”י העיר יריחו דווקא למחסום קלנדיה?
את התשובה אפשר רק לשער. את איבתיסאם כבר אי אפשר לשאול.
אבל מה שברור זה שהיורים שיכלו להתגבר על אישה זו ועל האחרים שנורו שם בבעיטה או בירייה לרגלו של האדם שמפניו הם מפחדים, בוחרים לירות כדי להרוג בסמכות ורשות.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-