קלנדיה - כל מי שמגיע למחסום, נכנס מיד. אין עיכובים.
בוקר רגוע בקלנדיה. הגענו וחנינו בסביבות 6:20, אחרי שאספנו את האורחת שלנו, שהיא סטודנטית מגרמניה העושה תואר שני במשפט בינלאומי. נסענו לאורך החומה, ולא כמו בד”כ דרך כביש בגין ו-443, כדי שהיא תוכל להתרשם מהחומה שמפרידה בין פלסטינים לפלסטינים בירושלים המזרחית.
הצד הישראלי של המחסום הומה אדם. הרבה אנשים ממתינים לאיסוף לעבודה, חלקם יושבים לאורך גדר האבן הנמוכה הסמוכה לחומה. מתחם התחבורה הציבורית שלמרגלות הגשר הסואן. גשר הולכי הרגל מהווה נקודת נוחה לתצפית לכיוון הגדה מחד ולכיוון הצד הישראלי מאידך, ולמתן הסבר לאורחת.
הרבה אנשים באים מולנו על הגשר. במתחם המחסום הכל רגוע. לפחות אחת משלושת הכניסות פתוחה וכל מי שמגיע נכנס מייד. כל הזמן מגיעים אנשים, אבל אין עיכובים. השלט לגבי הרב-קו עדיין שם, וגם השלט הוותיק על הקורונה. אין הודעה שאומרת ששוב חלה חובת עטיית מסכות בפנים, אך נראה שכולם מודעים לכך.
הלכנו אל הצד המזרחי כדי לבקר את ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. שמחנו לפגוש אותו אחרי זמן רב שלא התראנו. איתו היום גם אחד הנכדים. שאלנו אותו על חיסונים לקורונה, לדבריו אין אצלם. רק העובדים בישראל חוסנו. אבו רמזי מדבר גם קצת אנגלית, והוא נהנה לשוחח עם האורחת.
במורד הכביש סמוך לאבו רמזי נמצא מוכר המסכות וכעת אחריו גם עמדה למכירת מזון. ריח הטיגון של הפלאפל ממלא את האויר. הקיוסק במקומו החדש ישן, במכונית מסחרית לשעבר מול אבו רמזי, אבל חם מדי לשתיה חמה. הסברנו לאורחת שבשעות הצהרים ואחר הצהריים האזור מתמלא בדוכנים של פירות וירקות ומוצרים שונים. סימנים לכך ניתן לראות מסביב. ועוד סיפרנו שמדי פעם מגיעים פקחי העיריה, הורסים דוכנים ורושמים דוחות.
הלכנו מסביב והגענו לכניסה לקלנדיה. שם הראנו לאורחת את ציורי הקיר על החומה – ערפאת וברגותי וכתובות שונות. חלק מהציורים והכתובות כבר בקושי נראים בשל סימני הפיח שהשאירו מדורות ורימוני עשן, גז והלם שנורו שם. הראנו לאורחת את הנקודה שלפני מחסום הרכב אותה אסור להולך רגל לעבור. מי שעובר נורה. רק לאחרונה היה מקרה של אשה שנורתה שם. האורחת שמעה על המקרה.
חזרנו אל מתחם המחסום. בדרך הראנו לאורחת את השער הסגור הקרוב לקלנדיה דרכו היו נכנסים בעבר. בסמוך לו יש מקום בו הרווח בין הסורגים של הגדר רחב מעט יותר ודרכו משתחלים ילדים פנימה כדי לא לעשות את הסיבוב עד הכניסה ממזרח.
השעה היתה כבר אחרי 7 כשהגענו חזרה למחסום. הכל היה רגוע ונכנסנו. עמדות אלקטרוניות מועטות היו פעילות, אך זה הספיק בשעה זו ולא נוצר לחץ. עברנו תוך דקות וללא שאלות מצד החיילות בעמדת הבידוק, לא לנו ולא לאורחת. כמובן הסברנו לה מה קורה בפנים וגם איך התנהלו העניינים בעבר בתקופת המחסום הישן. את זה קשה להבין למי שלא ראה.
בדרך חזרה לחניה אנחנו מציינות שיחסית נקי, נראה שניקו לא מזמן את האזור. המדרכה בקצה הדרומי (אחרי שחצינו את הכביש) ללא רבב, ואפילו מאחורי גדר האבן הנמוכה נקי. בד”כ אנשים יושבים על הגדר ואת כוסות הקפה הריקות ופחיות המשקה זורקים אח”כ מאחוריה. המדרכה עצמה מהווה נקודה שאליה הרוח נושאת את הפסולת. הפעם כאמור הכל נקי.
בדרך לרכב פוגשות את י’, עליו סיפרנו בדוח הקודם שלנו (27.5.21). מתקרב התאריך שבו יוכל להגיש שוב בקשה להסרת המניעה ואנו משוחחים על מכתב המעסיק שעליו להביא לשם כך. אם תוסר סוף סוף המניעה ממנו, יש לקוות שיפסיקו לטרטר אותו כל הזמן.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-