תושבי כפר-עקב נופלים בין הכיסאות
מבחינת זכויות תושבי כפר עקב לכאורה עליונים על תושבי השכונות הנושקות להם. אבל יש שהברכה הופכת לקללה, יש תחומי חיים או מוות שהם נופלים בין הכיסאות ומופלים לרעה בגלל שביתם בצדו האפל של חומת האפרטהייד.
בצד הזכות – מרבית תושבי כפר עקב נושאים ת.ז. כחולות, הם בעלי תושבות קבע ישראלית שנהנים מחופש תנועה יחסי לזה של אחיהם בעלי ת.ז. ירוקות וזכאים לטיפולים רפואיים בטובים ששבתי החולים בירושלים.
בצד החובה – למרות שהם שמשלמים בקפידה את המיסים העירוניים מהחשש שהתושבות תילקח מהם, באשר לשירותי שיטור, דאר ותברואה מצבם עגום. נציגי העיריה נמנעים מלמלא את חובתם ולספק את השירותים המוניציפליים בטענה של חשש בטחוני.
באשר לטיפולי הבריאות תושבי כפר-עקב נופלים בין הכיסאות, בין הרשות הפלסטינית שאינה רשאית להעניק להם אותם למרות הקרבה הגאוגרפית לבין בתי החולים הישראליים שלעתים ההגעה אליהם מאוחרת מדי.
כך היה בתקופת המגפה, כשחמישה בני משפחה אחת מכפר-עקב חלו בקורונה ולביה”ח ברמאללה שטיפל בחולי קורונה פלסטינים אסור היה להם להגיע, וצוותי בתי החולים הישראליים לא העזו לחצות את החומה. ומה באשר למזון? – הוא סופק להם ע”י אנשי התנזים שהיו מניחים חבילות אוכל על מפתן ביתם.
למה אני כותבת את כל זה? כי הבחור שעל האלונקה הוא תושב כפר עקב שנפגע בתאונת דרכים. את הטיפול הראשוני קיבל במרפאה בשכונת מגוריו, אבל נוכח מצבו הרופאים המליצו שיתאשפז בבי”ח. אלא שההגעה מכפר עקב לבי”ח בירושלים אינה בנסיעה ישירה ומהירה כי לאמבולנס פלסטיני אסור לחצות את מחסום קלנדיה, וכך עד לשם הגיע הפצוע, הוא והצוות מרמאללה חיכו זמן ארוך לאמבולנס מירושלים ורק כשזה הגיע וכשהחיילים בדקו שכל הניירות כשרים, הועבר הפצוע בין האמבולנסים והמשיך את דרכו לביה”ח הדסה.
לחצות את מחסום קלנדיה בשעה של לא עומס עם כל הבדיקות והסריקות אמור לגזול מהאדם הסביר לא יותר עשר דקות. אבל באותו היום גזל הזמן היה כזה שאת סופו לא יכולתי לשער ולהעריך.
כשנכנסתי לחדר הראשון, זה שמוביל לבדיקות המגנומטרים, הצטרפתי לתור מתפתל כנחש של יותר מחמישים בני אדם, גברים נשים וטף, שעמדו בסבלנות אין קץ וחיכו לפתיחת השער המוביל אל מול חלון החיילות הממוגנות, אבל השער לא נפתח.
משנקפו הדקות אבדתי את הסבלנות, נגשתי אל השער החסום, הצלחתי לתפוס את תשומת לבה של החיילת שמעבר,
- ושאלתי בצעקה: מה קורה?
- את מדברת עברית?
- כן.
- יש תקלה,
- נו? מתי תפתחו?
- זה ייקח עוד זמן, את יכולה לעבור מהצד של המכוניות,
- והם מה? שאלתי והצבעתי על האנשים שסביבי,
- הם לא, זה ייקח עוד זמן.
הזמן לא עצר וזרם האנשים גם לא, המקום שהפך לצפוף ומחניק נהייה סוג של כלוב אדם.
פיניתי את חצי המטר שתפסתי ויצאתי תוך שאני מנצלת את הפריווילגיה שלי, הצטרפתי לרכבה של אישה וחציתי את המחסום.
והם מה? – אין לי מושג כמה זמן הם עוד נאלצו לעמוד מול השערים הנעולים.
כפר עקב (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר עקב נמצא בתוך הגבול המוניציפלי של ירושלים, אשר שורטט ב-1967. בעיירה מתגוררים כ-25,000 תושבים ומאז בניית חומת ההפרדה, היא נותקה מירושלים והפכה לשכונת הפקר מבחינת אכיפת החוק ומבחינת הסדרת חוקי התכנון והבנייה. תושבי האזור משלמים ארנונה לעיריית ירושלים, אך הרשויות הישראליות - העירייה, המשטרה וחברות השירותים השונות - כמעט ולא נכנסות לאזורים הללו והרשויות הפלסטיניות נמנעות גם הן מלהיכנס, כיוון שהסכמי אוסלו אוסרים עליהן לפעול בתחומי ירושלים.
משמרות מחסום ווטש למחסום קלנדיה עוברות לעתים גם בכפר עקב עצמו, ונערכו בו סיורים של הארגון במובלעות שבצפון ירושלים. מאז 7.10.24 תנועת התושבים הירושלמים בשכונה הצטמצמה לשעות בודדות ביום. מעודכן לינואר 2024
מ
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-

