אום אל ח'יר
כפר פלסטיני בנפת חברון שבדרום הגדה המערבית, בכפר חמש משפחות.
התושבים הפלסטינים התיישבו במקום לפני כמה עשורים לאחר שגורשו מאזור ערד.
הם רכשו את הקרקע מתושבי הכפר הפלסטיני יטא.

תושבי אום אל חייר סובלים מאלימות קשה של מתנחלי כרמל הסמוכה, ממצוקת מים, ומהריסות מבנים תכופות בידי המינהל האזרחי. 

 

יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.

מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.

המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים  מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.

קרא עוד>>

עודכן אפריל 2021, מיכל צ'

 

מחסום  תרקומיא
הוא אחד המחסומים הגדולים בין ישראל לגדה המערבית למעבר אנשים וסחורות. הוא ממוקם בגדר ההפרדה קרוב לקו הירוק, על כביש 35 (המחבר את באר שבע לחברון), ומנוהל על ידי מינהלת המעברים במשרד הביטחון, כאשר הבידוק נעשה בידי חברות אבטחה אזרחיות. הוא משמש פלסטינים בעלי אישור עבודה בישראל ופתוח עבורם למעבר ברגל בלבד בכל ימות השבוע מ-3:45 עד 19:00 (ביום שישי עד 16:00). המחסום אמנם פתוח לכלי רכב בשני הכיוונים 24/7, אך פלסטינים מנועים מלעבור בו ברכב, אלא במקרים מיוחדים.

במקום יש: שלוחה של משרד הרישוי של המינהל האזרחי, נקודת העברת בעלות, יחידת פיצו"ח (היחידה לפיקוח על הצומח והחי) של משרד החקלאות.

פעילות מחסוםWatch מגיעות למחסום תרקומיא ב-03:45, כדי לתעד את המעבר של כ-10,000 פלסטינים בעלי אישורי עבודה מכל אזור דרום הגדה. חלקם מגיעים באוטובוסים ממזרח-ירושלים המורשים לנסוע בישראל, אך גם כשהפועלים מצליחים לעבור ברגל, מעבר האוטובוסים לפעמים מתעכב. אחרים מגיעים לעבודתם מהמחסום במוניות לבנות גדולות. 20 ש"ח (סכום משמעותי עבורם) ייקחו אותם ליעדים קרובים.

עודכן - נובמבר 2019

סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית  השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים.  עודכן אפריל 2021, ענת ט.