אבו דיס 14:30

כאשר הגענו מצאנו שהבלוק שהזיזו האנשים על מנת שיוכלו לטפס על החומה הוחלף. ראינו זוג המעביר את ילדיהם הקטנים דרך סדק בחומה.אנו ניסינו לעזור לאישה כבדת משקל להידחף בחלל שבין שני מחסומי בטון ניידים אך היא לא הצליחה.

פגשנו אישה הגרה בקרבת מקום שהראתה לנו את השביל דרך המלון. כמו כן הראתה לנו את הגדר (שהיא חלק מחומת ההפרדה הגדלה ומאיימת כל יום יותר). כל השטח מאחורי המלון מלא בבטונאדות הגבוהות שהוצבו במקום בימים אלה. כמו כן פגשנו באשה צעירה שהייתה מלאת שמחה לקראתנו. החלפנו נשיקות וחיבוקים ודוא”ל. היא אמרה שהיא פשוט מאושרת שפגשה ישראלים ידידותיים. הסביבה הייתה שקטה וללא בעיות חוץ מאנשים רבים, מתוסכלים ומיואשים שחיכו.

נסענו במונית למחסום סוואחרה (ואדי נאר). מצאנו כי קבוצה חדשה של שוטרי משמר הגבול הוצבה במקום. הם התנהגו בהתגוננות ובבלתי ידידותיות. גילינו מאחרי החומה שהקימו ליד המחסום, גבר יושב כשידיו כפותות מאחורי גבו וראשו מכוסה. לשאלתנו השיבו כי איש זה עצור וכי אסור לנו להתקרב אליו. הם סרבו למסור לנו את שמו או פרטים נוספים, כמה זמן הוא יושב כך ומדוע הוא נעצר. ניסינו כמה שיחות טלפון אבל הסתבר שבלי ידיעת שם האיש אין כל דרך לעזור לו. אחד החיילים אמר לי שהדרך היחידה לברר מה קורה עם האיש היא “אם יש לך חבר בשב”כ”.

הוא הוסיף ואמר שמשפחת העצור תדע על מעצרו. מחוץ לנ”ל עשו החיילים את עבודת הבדיקה ביעילות רבה ולא נוספו כמעט מעוכבים, ואם היו כאלה – הם נבדקו ושוחררו. שמנו לב שבעלי תעודות זהות כחולות (ישראליות) נשלחו בחזרה.הגיעה משפחה במכונית מהודרת הנושאת עליה את סמל הסהר האדום. היא עוכבה מאחר ולגבר הייתה ת.ז. כתומה ולאישה ת.ז. כחולה. החיילים ניסו להשיג בטלפון רשיון מעבר עבורם אך ללא הצלחה. בני הזוג ישבו מאופקים ושקטים וחכו והודו לנו על רצוננו ומאמצינו לעזור. שוב פגשנו שם שוטר במדים כחולים שתפקידו היה לתת דוחות תנועה. הוא היה ידידותי. הוא הסביר לנו שלדעתו יתכן שנוכחותנו מחמירה את מצב הדברים במקום, מאחר ועם לכתנו יפרקו החיילים את רוגזם על הפלסטינים. החיילים סרבו לדבר אתנו. הם חששו שבכוונתנו להתלונן עליהם. דבר זה מוכיח שלנוכחותנו יש אמנם השפעה עליהם.

בעומדנו שם התקרב אלינו נהג מונית שסיפר לנו כי לא רחוק משם יש עימות חריף בין שתי חמולות המתקוטטות על עניני עסקי המוניות (כלומר – גניבת נוסעים ממונית למונית אחרת). נראה ששלושה מהמתקוטטים כבר נפצעו ומאושפזים בבית החולים. סיפור זה מוכיח כי אנשים אלה חיים ללא כל הגנה משטרתית מאחר ולרשות הפלסטינית אין כל אוטוריטה ואין להם משטרה אלטרנטיבית. צהל אינו מתערב בבעיות פנימיות כאלו.

חזרנו בשעה 17.00 בלי אירועים נוספים. פגשנו באנשים שהיו להוטים להסביר מדוע החומה תהפוך את חייהם לבלתי נסבלים. בדרכנו חזרה ראינו את החומה הענקית האפורה סוגרת על הכל. לעומתה נראים קירות הבטון הישנים באבו דיס כמשחק החומה.