06:30 בפישפש חייל מג”ב מאפשר רק לבעלי תעודות כחולות לעבור. יש סגר אומרים לנו- מוחלט- לא מעבירים אף אחד. מעבר לחסימה עומדים בעלי אישורים למיניהם חסרי אונים. אפילו מורים לא עוברים. “החג” שלנו שלא התחיל אפילו משבית אצלם את מערכת החינוך.

.המתנו קצת והמשכנו לסוואחרה. 0700 בגלל הסגר אין תנועה, רכבים עומדים או תור. האחראי על המחסום (שחר רפאלוביץ- תיזכרו את השם הזה…) שפקלאותיו מצוחצחות מכריז על המצב בקול אדנותי ולאקוני– סגר מוחלט בגלל החג. רק “הומניטריים קשים” עוברים. מה זה אומר? (לשאלתינו) זה אומר שנותנים לאמבולנסים לעבור ולעובדי או”ם. כל העת שני נהגי טרנזיטים מעוכבים בצד לידם כמה נוסעים . עבורם הזמן עומד מלכת. הם יושבים בצד מחכים. לדברי שחף “אמרו להם לא פעם ולא פעמיים ולא עשר” שאסור להם לעזור לאנשים להסתנן והם לא “לומדים” אז עכשיו שיחכו. את מצבם הוא מצדיק בהתנהגותם “הרעה” עמדו על גג הטרנזיט וסימנו לעוקפי מחסום מתי יש/אין חיילים ואספו אותם. התעודות של הנהגים שהוחרמו וגם מפתחות הטרנזיטים מונחים על השולחן לידו. שחר מרים וזורק את התעודה על השולחן לאות כוחו הבלתי מוגבל במקום.על הנוסעים המעוכבים הוא מניד בזילזול – בעיה שלהם הם יכולים ללכת. לא לקחתי להם את התעודות. לבקשת חווה שאין להתעלל בפלשתינאים הוא מגיב באיבוד שליטה – “למה את מדברת לא יפה. אני דיברתי אליך יפה נכון” … ה”רמז” כאילו מדובר בהתעללות מקפיץ פיוז. בינתיים מנסה משאית זבל לעבור. יש לו עוד הרבה נגלות בין בית לחם למזבלה המקומית עליה הוא מצביע מצפון לסוואחרה. אבל החיילים אומרים לו שאם יחצה לכיוון בית לחם לא יוכל לשוב- כלומר לצאת החוצה אפשר. גם אמבולנס שמגיע ללא חולים מכיוון בית לחם נשלח כלעומת שבא. “אמבולנס ריק לא עובר” מסביר חייל נוסף במחסום את ההיגיון הצרוף. מאוחר יותר איש מגיע כולו נרגש למחסום. מדבר רק ערבית. במהירות ובנרגשות מנסה להסביר שהוא חייב לעבור לכיוון בית לחם ולחזור. אומרים לו שאי אפשר. ובשלב כלשהו שחר מכריז “לך מפה. נגמר. לך.” עם תנועות גירוש בידיים; האיש מתחנן בערבית . אחד החיילים שעבר קודם ריכוך מסויים אצל חווה בעוד שחר התרחק, מנסה להבין מה הוא אומר. חווה מתקרבת ומתוך דבריו מצליחה להבין שאימו נפטרה. חמושה בידיעה הזו היא פונה לשחר. זה כבר גורם לו להתפוצץ מכעס. וצועק על חווה “אל תעשי בשבילי את העבודה. אני מבין ערבית! אם אני לא מדבר איתו זה אומר שהחלטתי לא לדבר איתו ולא להבין אותו. שמעת אותו אומר לי שאמא שלו מתה? אני לא שמעתי שהוא אמר את זה. אם היית שומע היית מייד מברר. אני מבין טוב מאוד ערבית. “משגעות אותי” (עלינו) … אומר לכולנו כולל האיש “להתרחק לו מהפנים הצידה – קודם כל לפני כל דבר אחר. ” למרבה המזל משהו מנכחותינו מחלחל והוא מברר! בכל זאת נסיבות מיוחדות ולאיש דמעות בעיניים. למרבה הפלא מאפשר לאיש לעבור! מצד שני מסרב לבקשה לתת מסמך בכתב המאשר את המעבר והחזרה. מבררים עם האיש מתי הוא מתכוון לחזור!. מיואש ממשיך האיש בהליכה לדרכו חוצה את המחסום הריק. עוד ניסיון למגע עם החיילים בניסיון לשחרר את המעוכבים. שחר מסביר את שינאתו לערבים. מודה שהוא ימני קיצוני ושהוא שונא שמאלנים בדם. “אני מדבר איתך יעני עכשיו על אזרחי בלי מדים…” על הערבים – “הם לא לומדים כלום” הוא אומר עליהם – “מושא חינוכו” – “רק לומדים לזרוק בלוקים בגיל שנתייים זה מה שמלמדים אותם”. בשעה 08:30 לערך לאחר שנואשנו משיחרורם על ידי ריכוך מתודי, חווה מתקשרת למג”ד האחראי- אלדד – מסבירה שיש כאן עסק עם אחראי מחסום בעייתי שמעכב שלא כדין פלשתינאים. היא גם מסבירה לשחר שהיא פעלה כך. ודוחה את טיעונו כאילו מדובר בבדיקת שב”כ: מעמתת אותו עם העובדה שמאז שאנחנו שם היא לא ראתה אותו אפילו פעם אחת מסתכל בתעודות או מוסר מידע עליהן למישהו . . אנחנו הולכות לדבר עם הנהגים המעוכבים עובדה שיוצרת מתח אצל החיילים. אחרי כמה דקות נשמעת סוג של שאגה חסרת פשר מהמחסום. אנחנו מסתכלות מעבר לכתף וגם הנהגים אבל לא מבינים וממשיכים בשיחה עם המעוכבים- נותנים להם פרטים לוקחים מספר טלפון שלהם. ואז בהליכה מהירה ומאיימת שחר צועד לעברינו קורא לאחד המעוכבים וצורח עליו – “כשאני קורא לך תבוא. אתה שומע אותי? מה אתה עושה לי תנועה ביד שאני קורא לך?” השניים עומדים כמעט צמודים במה שנראה כמו איבוד שליטה הולך וקרב. ושחר מוסיף בתנועות גוף אלימות ” עכשיו תישאר כאן עוד שעתיים בשביל שתלמד”. מצידנו התחננות – “לא שמעו אותך לא הבינו… ” בסופו של דבר ברור שהוא קיבל כנראה פקודה לשחרר את המעוכבים. הם מקבלים את התעודות ויוצאים לדרכם. אנחנו חוזרים עם אחד מהם לאבו דיס. בדרך הם מספרים על נוראות המחסום הזה ועל שחר המוכר לרעה בלשון המעטה. … על אישה מחברון שהוכתה בראש, על נהגים שמרביצים להם ועל התנכלות לרכוש – למוניות.

09:00 אבו דיס – בפישפש. עצרו את התנועה לגמרי . התגודדות של אנשים. גם בעלי תעודות זהות כחולות לא עוברים! הסיבה מיסתורית כמובן. אנחנו נדחפות קדימה – בלית ברירה ובאי נעימות על זכויות היתר. החוזרים הבאים לחצות את הפשפש חזרה נשלחים על ידי החיילים בכל הכבוד לטפס מסביב. אחרי ניסיון לברר מה קורה החסימה משתחררת מעצמה לאחר כמה דקות. מסקנות: ההתרשמות היא שבסוואחרה יש מחסום מאוד בעייתי עם אחראי בעייתי שלא שולט בעצמו ונמצא כל הזמן על גבול הפיצוץ. מחריד לחשוב שמרבית הזמן טיפוסים אלו הם השולטים במקום. הרחק מהעין. נראה כי יש חשיבות עליונה להגיע למחסום הזה כל יום!