6:30 ענאתה בוקר בהיר וקר מאוד.כבר בשעה מוקדמת זו היו בין 10-20 מכוניות בתור למחסום המערבי (כיוון פסגת זאב). ככל שהזמן עבר, התור הלך והתארך.3 ג’יפים עסקו בציד אדם, כלומר: יצאו למסע אל הכפר ומחנה הפליטים שועפט ולאחר כעשר דקות שבו עם “בשר” מעוכבים או מכוניות בעלות לוחית רישוי פלסטינית עמוסות נוסעים. ת.ז. נלקחו לבדיקה והאנשים המתינו בקור. עד אשר עזבנו (7:40) איש לא שוחרר מלבד בחורה שנשלחה חזרה.

אנשים הולכים גם ברחובות מקבילים לרחוב הראשי, בו ממוקם המחסום. מדי פעם מגיח חייל “לציד” גם ברחובות הצדדים. בדיקת מכוניות – מהירה ושטחית, וכשהחיילים מנהלים ביניהם שיחה – המכוניות עוברות ללא בדיקה. תלמידי בתי-ספר עוברים ברגל דרך ארוכה ומחכים להסעה מעבר למחסום.

פגשנו איש שסיפר לנו שהוא חולה ומטופל בשערי צדק. כדי להגיע בזמן, עליו לצאת ב-4:00 בבוקר או להחנות את מכוניתו מעבר למחסום ולהסתכן שיגנבו או ישרפו אותה.מבחינתנו, המצב מתסכל. האנשים שעוכבו לא היו בעלי ת.ז. כחולה. למיעוטם יכולנו לתת כרטיסי מוקד, אך רובם רוכזו בקבוצות קבוצות ולא יכולנו לגשת אליהם. לא יכולנו לשנות את המצב או אפילו לעזור לפרטים.

7:50 מישור אדומים בפניה לרמאללה לא היה מחסום, אך את פנינו קיבל ג’יפ משטרה כחול. בתחילה נאמר לנו להציג רשיונות לבדיקת בעלות. אח”כ נטען שלא עצרנו בתמרור ‘עצור’, דבר שלא היה נכון בעליל, כיוון שהייתה תנועה בכיוון הנגדי. לתחושתנו זכינו ליחס לבבי זה עקב התגים שענדנו. לאחר ויכוח מתנצח שבו אמרתי (מיכאלה) שאני מוכנה ללכת לבית משפט, שולחנו בשלום לדרכנו בלווית ההערה שאני צריכה ללמוד לנהוג מהפלסטינים.

מסקנות: א. נראה שזוהי מלכודת שכיחה בפינה זו. ב. לא לוותר, עימדו על שלכן ! 8:05 היום המחסום היה ממוקם על הכביש הראשי בין מישור אדומים ומעלה אדומים. בכל רגע נתון היו 12-15 מכוניות פלסטיניות בתור, רובן המכריע מוניות צהובות ומעט משאיות. המכוניות נעמדו בצייתנות במרחק מה מהמחסום, וניגשות אחת אחת לבדיקה. כל הנוסעים מוסרים ת.ז. לבדיקה. אם הנוסעים צעירים, דהיינו: סטודנטים, המונית מצטווה להמתין בצידו השני של המחסום עד לשחרור התעודות. קשה לאמוד את זמן ההמתנה, אך הוא ארוך למדי.

8:30 אבו-דיס חבל על כל מילה. איום ונורא. כל אזור תחנת הדלק חסום מכל עבר. החומה (8.5 מ’) נבנית במרץ רב. הקטע שבין המסגד עד התחנה כמעט הושלם. קרוב לוודאי שיש נזק לקווי הטלפון, על-פי מה שראינו בשטח. החשמל מנותק לצורך בטיחותם של העובדים והאזור סובל מהפסקות חשמל ממושכות, כולל בית הזקנים. הלמוט הגיע להסדר שבו בכל יום בשעה עשר אפשר להביא מזון לקשישים.

פגשנו 3 נשים מבוגרות שבקושי הצליחו לעבור הן פיזית והן בגלל המגבניקים. ההתנסות הייתה טראומטית עבורן, והן היו נסערות ומבולבלות. דמעות בעיניים וקול חנוק. צוותי טלוויזיה רבים מרחבי העולם מצלמים את הזדקרות החומה לתפארת מדינת ישראל.בו בזמן אנשים עברו באופן חופשי בפישפש לשעבר .