מחסום שיח' סעד 

תנועה חלשה מאד של אנשים בשעה שבאנו (3 אחה"צ). לא ניתן לנו להיכנס לשכונה מבלי שנחתום על "טופס ויתור" (ויתור על מה?). הסכמנו לחתום ואז התברר שאין בכלל טופס כזה במחסום ושיש לנסוע לקבלו במת"ק במעבר הזיתים. המשכנו בכביש האמריקאי, דרך ראס אל עמוד ואבו דיס ומכאן לכניסה המערבית של מעבר הזיתים. בכדי להגיע למת"ק היה עלינו לעבור קודם לצידו המזרחי של המחסום, מה שנעשה בקלות, היה עלינו רק להראות את תעודות הזהות שלנו. אחר כך כשרצינו להיכנס למת"ק, עצרה אותנו חיילת שאמרה שיש ללוות אותנו מסיבות ביטחוניות.

מאבטח אזרחי אכן ניגש אלינו כשבעקבותיו נציג המת"ק בלוויית שוטר (כחול). איש המת"ק מעולם לא שמע על טופס ויתור ותהה אם אנחנו המצאנו את המושג. אחר נתבקשנו לצאת כי כל עוד אנחנו במתחם לאף אחד אסור להיכנס בכדי שלא נסתכן. יצאנו לכיוון מזרח (שם לא "הסתכנו"). אחרי זמן מה חזרו "שלושת המוסקיטרים" ונציג המת"ק יידע אותנו שאת הטופס המבוקש ניתן להשיג במשרדי פיקוד מרכז….

יצאנו דרך קרוסלות ומגלי מתכות ואת חפצינו הנחנו על המסוע לצורך שיקוף, לבסוף הצגנו את תעודות הזהות שלנו בכדי לחזור לירושלים המערבית ("שיהיה לכם יום נעים").

הכניסה למעלה אדומים הייתה עמוסה ולרכבים המגיעים מכיוון אל עזרייה היה קשה להיכנס למעגל התנועה.
 

חלו כמה שינויים במחסום ואדי נאר, עדיין לא אין בנייה חדשה, אבל כל מה שהיה כאן נהרס. היה חם ומאובק מאד ותורים ארוכים של מכוניות בשני הכיוונים. החייל שעמד מתחת לשמשייה המגוחכת סבל מהשמש המסנוורת. בשני הכיוונים עמדו מוניות טרנזיט מעוכבות, אחת מהן שוחררה אחרי כמעט שעה וחצי. מוניות נוספות נעצרו אך שוחררו תוך כעשרים דקות. במונית אחת נתבקש רק אחד הנוסעים להגיש את תעודותיו, הנהג ושאר חמשת הנוסעים עוכבו בשל כך למעלה משעה, בדרכם לשבירת הצום ברמאללה. כנראה שהייתה בעיה עם תעודותיו של אותו נוסע, ובסופו של דבר נסעה המונית והשאירה את הנוסע בחליפתו השחורה, לבד במחסום.

בדרכנו חזרה עברנו דרך מטה משמר הגבול החדש. נתיב שלם של הכביש היה מכוסה בתלתליות תיל עד לצומת היציאה מא-זעים. השער ההומניטארי מעל לכביש מרקם החיים היה פתוח ויכולנו לראות כמה חיילים באוהל ובנייה המתבצעת במקום.